ובזה מיושב היטב הא דאמרו ביומא דף י"ב בגדים שנשתמש בהן קדושה חמורה ישתמש בהן קדושה קלה ובבכור שור תמה ע"ז בחידושיו למגלה דלפמ"ש הט"ז סי' קנ"ד כל דצריך גניזה מוטב שישתמש בו קדושה קלה משיגנז א"כ ה"ה כאן ולפמ"ש אתי שפיר דהכי מקשה דבאמת כאן ע"כ מוטב שיגנז דהרי לא נתנה תורה למה"ש ואי אפשר שלא ימעול רק דלב ב"ד מתנה ולפ"ז שם דהיה בגדי כה"ג ואי אפשר להתנות א"כ שוב גם שישתמש בהן הדיוט ע"כ ימעול וא"כ הוה הורדה גמורה וזה אסור ויש להמתיק הדבר טפי דאף להתוס' שכתבו דקודם שנתחנך אין להם דין כלי שרת אבל כאן לא שייך זאת דהא קודם שנתחנך היה קדושת הגוף כמ"ש ואחרי שכבר נשתמש שוב בודאי אי אפשר להתנות דהא כבר נשתמש ובודאי נעשה כ"ש אף להתוס' ודו"ק. עוד יש לי לומר בישוב הקושיא שם דהנה התוס' במעילה דף י"ד ד"ה בינן כתבו דלא שייך לב ב"ד מתנה בנדבת יחיד אף שמסרה לציבור ע"ש ובמלמ"ל פ"ד משקלים הי"ב ולפ"ז הרי בבגדי כהן גדול לאחר שכלתה עבודת הציבור כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועושה בה עבודת יחיד ובלבד שימסור לציבור ועיין בפ"ח מכה"מ ה"ז ובמלמ"ל ולפ"ז הרי והניחם שם נאמר על כל בגדי כה"ג והיינו אף למה שעושה משלו וע"ז שפיר מקשה דא"נ דראוי לכה"ד שוב שייך לומר בגדים שנתמש בהן קדושה חמורה וא"ל שכבר התנו לב ב"ד דזה אינו דהרי באמת היה נדבת יחיד ולא שייך לב ב"ד מתנה עליהן וא"כ כל שכבר נשתמש שוב ימעול אח"כ ויהיה הורדה גמורה. איברא דלפ"ז יקשה הא דפריך הש"ס בקידושין מהא דתנן כתנות כהונה שבלו מועלין בה מאי לאו אפילו לא בלו ומה קושיא דלמא מיירי בהנך כתנות שעשה הכה"ג משלו ומסרה לציבור ושם בודאי לא שייך לב ב"ד מתנה עליהם כמ"ש והיא קושיא נפלאה ומדוקדק לשון כתנות דנקט דמשמע ביומא דרק הכתונות עושה משלו ועיין מלמ"ל שם. אמנם נראה. דבאמת היא של יחיד רק דמסרו לציבור יפה וכ"כ התוס' שם דאף דחיישינן שמא לא מסרו יפה מ"מ כה"ג אגב דעובד בה וכל כבוד כהונה שלו מסר ליה יפה ולפ"ז כל שכבר בלה שוב אפשר דלא מסרו לציבור יפה לאחר שיבלה ואינו ראוי לעבוד ולכך שוב לא שייך מועלין בה. ובזה יש לומר הא דאמרו בגדים שנשתמש בהם קדושה חמורה ישתמש בהם קדושה קלה והיינו אף דמוטב יותר שיגנז מ"מ כאן יקשה דניחוש לשמא לא מסר יפה כיון דהוא לא ישתמש בה רק הכהן הדיוט שוב אדעתא דהכי לא מסרו ואיך ישתמש בו ההדיוט ודו"ק. ובמ"ש יש ליישב דברי התוספתא שמביא התוס' בפרק התכלת דף מ"ם ד"ה תכלת בגדי כהונה שיצאו במדינה חייב במקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור ודייקו מזה התוס' דבגדי כהונה לית ביה משום כלאים אף שלא בשעת עבודה ולפמ"ש י"ל דדוקא כה"ג שהתורה אמרה מצות לבישה בפני עצמה וכמ"ש וכ"כ בשם הגאון מוהר"מ בנעט ז"ל דכיון דהיא מ"ע של לבישה בפני עצמה א"כ כל שראוי לשרת בהם שוב יש מצוה בלבישה ולכך משיצא במדינה דא"ר לשרת שוב חייב משום כלאים:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ט׳ (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
