שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ט׳ (ד׳)

ובזה יש לי לומר פרפרת נאה מה דאמר הספרי דוקא על אהרן ולא על בניו. ולפמ"ש יש לומר דהרי הש"א הקשה אם נימא דאבנטו של כהן הדיוט כל ימות השנה היה בלא כלאים אם כן שוב לא היה בבגדי כה"ד כלאים רק בבגדי כ"ג בחושן ואפוד היה כלאים א"כ למה יהיה מותר כ"ג לעבוד הא אפשר בכה"ד ולמה ידחה במקום דאפשר לקיים שתיהן. אך לפמ"ש דאהרן לא היה רשאי לכוין להנאה ובגד שאין בלבישה הנאה לא נאסר ולכך הוצרך אהרן לקיים מצד גזירת המלך ודו"ק היטב. ובזה יש לישב קושית הפנ"י בקידושין דף נ"ד דמה מקשה מכתנות כהונה שבלו והא יש לומר דרב מוקי בבגדי כהן הדיוט דנתן להנות בהם לפי שלא נתנה תורה למלאה"ש אבל בגדי כהן גדול מועלין בהם כמ"ש רש"י ביומא דף סמ"ך. ולפמ"ש יש לומר דבכהן הדיוט לא שייך כלל דלא ניתנה תורה למה"ש דדוקא בגדי אהרן היה בהם כלאים אבל לא בבגדי כהן הדיוט דלא היה בהם כלאים כמ"ש למ"ד דאבנטו של כהן הדיוט היה בלא כלאים אבל רש"י ביומא קאי למ"ד דאבנטו של כהן הדיוט היה כלאים. אמנם גוף דברי הפנ"י תמוהין כמ"ש בחבורי כת"י שהחילותי שנתר"ו בדף רנ"ט ע"ב. והנה במ"ש למעלה דלכך נקט כתנות דאין בהם כלאים דהאבנט צריך להפשיט תיכף משום כלאים וכ"כ הפלאה בעצמו ועיין בתוס' ישנים ביומא דף ס"ט ובשאגת אריה מה שמחלק בין ניתן להנות ובין איסור כלאים. אמנם לפענ"ד בלא"ה אי אפשר שאיירי במה שאסור משום כלאים דהרי מיירי כאן בשקדשה בשוגג ואם היה כאן אסור משום כלאים שוב קדשה בדבר שאסור בהנאה ולא שוה כלום ואינה מקודשת וז"ב. וגם לנכרי אסור למכור בגד שאבד בו כלאים ודו"ק. והנה התוס' הקשו דהאיך מצי לקדש במזיד לר"מ ובשוגג אליבא דר"י הא לא נתחלל דיש מועל אחר מועל בכ"ש וב"כ דין כ"ש יש להם ובחידושי ריטב"א כתב שם דבגדי כהונה אין להם דין כ"ש ואין להם קדושת הגוף דאינם רק מכשירי עבודה ואין משתמשין בהם בגופן והו"ל קדושת דמים דיוצא לחולין ע"ש ולפענ"ד נראה דהך תלוי אי הלבשה הוה מ"ע בפני עצמה או דאינו רק מפני שמחוסר בגדים פסולה דהנה הרמב"ן כתב דאינו רק מכשירי עבודה וגם המג"א הסכים כן לדעת רבינו וא"כ אינם רק מכשירי עבודה ולא הוה קדושת הגוף אבל אם נימא דהוא מצוה בפני עצמה כמו שנראה מפשטת לשון רבינו א"כ הוה ככ"ש דהם בגופם משתמשים בהם וכשם שבכ"ש משתמשים בגופם כמו כן הבגדים האלו וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד דאף אם נימא דבגדי כהן הדיוט אינם רק קדושת דמים ואינו רק הכשר עבודה מכל מקום בגדי כהן גדול ודאי הוה קדושת הגוף דהרי משום הכשר עבודה סגי בבגדי כהן הדיוט דגם בהן עובדין עבודה וכיון דהכה"ג גם בזה לא הוכשר לעבודה ע"כ דאינו משום קדושת עבודה דא"כ כה"ג נמי וע"כ משום דקדושת כה"ג גרמה זאת והוא צריך לבישת הבגדים נוספים וא"כ הוא קדושת הגוף שצריך ללבוש אותן הבגדים כדי שיהא קדושת הגוף ממש וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה המלמ"ל פ"ח מה' כלי המקדש ה"ה דלהריטב"א יקש' למה בגדי כהן גדול נגנזים והרי אינם קדושת הגוף רק קדושת דמים ולפמ"ש אתי שפיר דבגדי כהן גדול דהוה קדושת הגוף ודאי דנגנזים ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף במה שהבין הפ"י בשבת דף כ"א ובקידושין דף נ"ד דכוונת רש"י ביומא דף סמ"ך דבבגדי כה"ג ביוה"כ הוא דשייך מעילה אפילו לאחר שנעשה מצותו דכתיב והניחם שם משא"כ בבגדי כה"ד ל"ש מעילה כלל דקודם שבלו לב ב"ד מתנין משום דלא נתנה תורה למה"ש ולאחר שבלו כבר נעשה מצותם ולא כתיב והניחם שם ותמהתי ע"ז בחבורי כת"י הנ"ל בדף רנ"ט לחלק בין כה"ג להדיוט הא קודם שבלו מהראוי היה שיהיה שייך לב ב"ד מתנה עליהן שיהי' נהנין בה ולא יתחלל כמ"ש רש"י משום שלא נתנה תורה למה"ש ולפמ"ש אתי שפיר דכה"ג דהוה לבישה מצוה והוה כ"ש וקדושת הגוף ולא שייך לב ב"ד מתנה עליהן דקדושת הגוף לא מהני תנאי ועיין מלמ"ל פ"ד משקלים הי"ב דלבן עזאי בקדושת הגוף לא מהני לב ב"ד עליהן מתנה ולכך ל"ש תנאי בבגדי כה"ג משא"כ בבגדי כהן הדיוט שפיר שייך לב ב"ד מתנה עליהן: