שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ט׳ (י״ב)

והנה קשה לי לפמ"ש הרמב"ם ה"א דאבנטו של כה"ג מעש' רוקם היא ומשמע דשל כהן הדיוט לא היה מעש' רוקם א"כ שפיר הי' יכולין לחנכו באבנט של כה"ג שהי' רוקם ומהתימה על המלמ"ל פ"ח מכלי המקדש ה"ב שכמה כרכורים כרכר בזה ולא הביא מכאן שהדבר מבואר שהי' שוים ממש האבנט של כהן הדיוט ושל כה"ג וצע"ג. ודע דבמ"ש הרמב"ם דאבנט היה כלאים לפמ"ש המלמ"ל דשזורין אינו רק למצו' ואינו לעכב א"כ שוב לא היה כלאים ועיין בב"י ביו"ד סי' ש' מה שהאריך בדברי הרמב"ם דבטוי בעינן שיהי' ארוג א"כ כל שלא הי' שזורים היה כשר א"כ משכחת לה שילבש האבנט ולא יהי' כלאים עד"ז שלא יעש' שזורים דאינו מעכב. ובזה היה מיושב הרבה קושיות של השאגת ארי' מחטאת העוף הבא על הספק וכדומ' דהי' יכול ללבוש באבנט שלא היה שזור ולא היה כלאים. והנה בהא דאמר רבי שתי תשובות בדבר חדא דאבנטו של כה"ג ביוה"כ לא זהו אבנטו של כה"ד ועוד בגדים שנשתמש' בהם קדוש' חמור' וכו' ולכאור' דאחר שכבר אמר דאבנט אינו שוה א"כ איך יכשר להדיוט ודוחק לומר דרבי נסתפק בזה. אך לפענ"ד נראה דבאמת כל שמתחלתו נעש' להדיוט פשיטא שצ"ל של כלאים כדין בגדי כה"ד אבל רבי אמר דאף אם נימא כיון שמתחלתו נעש' כדינו לכה"ג שוב אח"כ מותר לכה"ד נמי כיון דמתחלתו נעש' בהכשר ולזה אמר דעכ"פ בגדים שנשתמש בהם קדוש' חמור'. ובזה מיושב היטב קושית הבר"ש הנ"ל דשפיר אמר בגדים שנשתמש בהן קדוש' חמור' דא"ל כיון דאינו ראוי לכה"ג עד שיגנז יותר טוב לעשות להדיוט זה אינו דבאמת אינו זה אבנט של כה"ד ולא שייך לומר כיון דנעש' בהכשר דזה אינו דבאמת כיון שבעת שנעש' לכה"ג אז לא היה ראוי לשל הדיוט רק כל שנפסל לכה"ג תעש' לכה"ד וזה שוב אינו רשאי דהא האבנט היה של בוץ וכה"ד צריך כלאים ודו"ק היטב כי נכון הוא: