שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״ה (י״א)

ובזה נראה לפענ"ד דזה ההבדל שבין שבת ליו"ט לענין שבות דרבנן דהנה כבר נודע מ"ש הלבוש והא"ר דאף אם נימא דתוספת שבת דאורייתא אבל תוספת יו"ט ודאי אינו רק דרבנן ע"ש בסי' רס"א ובסי' תר"ח ולפ"ז לענין יו"ט בודאי לא שייך באיסור דרבנן אתקצאי וכמ"ש ומיושב כל קושיות התוספות בביצה דף ל"א על רש"י דרש"י מיירי ביו"ט. ובזה נראה לפענ"ד מה שכתב הברטנורה בפ"ג דעירובין דבשני שבותין גם רבי מודה דגזרי על שבות בין השמשות ובשו"ת אא"ז בשערי אפרים סי' ל"א הביא בשם אבינו הזקן הגאון מוה' העשיל ז"ל לחלק בין אם עושה השני שבותי' בבת אחת בזה לא גזרו גם על שני שבותין אבל אם עושה בזה אחר זה לא גזרו על שני שבותין ולא נודע הטעם ולפמ"ש יש לומר דבאמת כל הטעם דלא גזרו על שבות בין השמשות משום דשייך חזקת היתר ומשום דשבות בתוספת שרי והנה באמת כבר כתבתי למעלה דלא שייך כל כך חזקת היתר כיון דבבין השמשות עתיד להשתנות וצריך לומר דע"ז אנו דנין אם נשתנה או לא ולפ"ז הא כבר נודע מה דאמרו שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן וביאור הדברים כיון דאדם עלול למות ניהו דכל זמן שהוא חי יש לו חזקת חיים מכל מקום על העתיד לא שייך להעמיד בחזקתו ועיקר חזקה שייך על עבר ולפ"ז גם כאן אנו דנין אם בין השמשות יום או לילה א"כ בשלמא אם אנו דנין אם מותר לו לעשות כעת השבות אמרינן דלא גזרו על שבות ואין נ"מ בחד שבות או שני שבותים דסוף סוף יש לו חזקת היתר ואף דעתיד להשתנות מכל מקום אנן דנין על כעת אבל כשהשבותים באים בזה אחר זה א"כ שפיר לא דחי גם כעת דהא לא יועיל בשבות זה ויצטרך לעבור עוד ומה שיהיה לאחר זמן לא שייך שוב חזקת היתר דהא בודאי עתיד להשתנות ועל להבא לא שייך חזקה ודו"ק היטב. עוד נראה לי דבר חדש בישוב קושית התוס' בביצה דף ל"א הנ"ל על רש"י דהנה סברת רש"י דלא שייך מגו דאיתקצאי בין השמשות באיסור דרבנן נראה לפענ"ד דהוא כך דהנה יש שני מיני איסור דרבנן לענין שבת יש שהוא משום חשש ודררא דאיסור דאורייתא עד"מ אוירא דלבני דאין בסתירתו שום מיחוש דהנה הוא בלא טיט רק דגזרו אם יסתור זאת יבא לסתור בנין שהוא בטיט וחומר שזה יש בו משום סותר מדאורייתא ויש שהוא בעצם מלאכה מדרבנן והנה נראה לי ברור דבאותן מלאכות שאין אסורן מדרבנן בעצם רק משום חשש שמא יבא לידי איסור דאורייתא לא שייך בזה מגו דאתקצי בין השמשות אתקצי לכולי יומא דזה דוקא באם האיסור עכ"פ בעצם ושייך מגו דאתקצי בין השמשות אבל כאן בזה לא הוה איסורא כלל רק משום דלא לבא לידי איסור דאורייתא וא"כ לא אתקצי בין השמשות כלל עד שתוכל לגרור בזה מוקצה לכל היום וזה א"א ומעתה ל"ק ממוכני וסל לפני האפרוחים דהתם הטעם דהוה מבטל כלי מהיכנו או דנעשה בסיס לדבר האיסור והוה כבנין ארעי ואסור בשבת וא"כ בנין ארעי מצד עצמו אסור מן התורה ובנין ארעי מדרבנן אסור ולכך שייך מגו דאתקצאי משא"כ כאן דסתר בנין ארעי דאינו רק חשש שמא יסתור בנין קבוע ודו"ק. אמנם אחר העיון זה אינו דגם בנין ארעי אינו רק גזירה משום בנין קבוע וכדאמרו בהדיא בביצה דף ל"ב. אמנם הנראה עיקר בזה בכוונת רש"י הוא מה דמדמה לטבל שאם עבר ותקנו מתוקן דאינו מובן מה מדמה לשם וגם בסוף הדבר שאמרו בטבל שאם עבר ותקנו מתוקן לא נודע הכוונה וגם התוס' בשבת דף מ"ג הקשו מבכור וכתבתי הרבה דברים בזה. אמנם נראה דבאמת צריך ביאור למה אם עבר ותקנו מתוקן ולא נימא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אם עביד לא מהני וה"ה באיסורי דרבנן ועיין בחו"מ סי' ר"ח בש"ך וסמ"ע וט"ז ובאו"ח סי' תקכ"ו. אמנם לפענ"ד דא"צ לכל התירוצים דבאמת כל שנסתלק האיסור היאך שייך לומר שלא יועיל כיון דכל האיסור היה משום שהוא טבל שלא נפרש ופתיך ביה תרומה וכל שנפרש הרי נשאר בהיתר ומה שייך בזה דלא מהני הא סוף סוף פרח מיניה האיסור ול"ד לבכור דשם צריך לדון ולראות אם המום קבוע וכדומה וא"כ כל דלא מהני הוא בחזקת האיסור כמו שהיה אבל כאן אי אפשר לך לומר דיש כאן עוד טבל הא הטבל כבר אינו. ובזה נראה לפענ"ד ליישב גם מה שהקשו בשוחט בשבת דלפמ"ש כיון דעיקר האיסור משום אבר מן החי או שאינו זבוח וכל שנזבח מה עליך לומר שמכל מקום אינו זבוח והרי השור שחוט לפניך ומעתה גם כאן כל שנפחת הרי נסתלק האיסור ואין כאן האיסור הו"ל כמו טבל ולא דמי למוכני וס"ל דגם כעת ישנו בעולם האיסור וכל שאתה אומר דל"מ הרי נשאר באיסורו כמו שהיה דכבר נתקצה משא"כ בזה דכעת אין כאן שום איסור ודו"ק היטב וידעתי כי יש לפקפק גם ע"ז הרבה ואכ"מ לברר הדבר: