שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ט׳ (י׳)

והנה הפ"י הקשה על הרמב"ם דפסק דחדשים הואיל ונתנו להנות בהם אין מועלין בהם והקשה דמהיכן ראה כזאת והרי חזינן דשירי הלשכה מועלין בהם אף דנתנו להנות בהן. והנראה לפענ"ד דלא קשה דדוקא למה דס"ד דהא דניתן להנות הוא משום דלא נתנה תורה למה"ש הוא דדחי הש"ס דגם שירי הלשנ' כן הוא משום דלא ניתנ' תור' למה"ש אבל באמת לפי מה דקי"ל ביומא דף סמ"ך דבגדי כהונ' נתנו להנות בהם והיינו כל שהוא דרך לבישה כמ"ש הכ"מ פ"ח מהלכות בית הבחירה א"כ כיון דהתירה התור' להנות בהן אף בלי דוחק שוב אין מועלין בהם אבל בבלו שוין לכה"ג והא דאמרו בקידושין שניתן להנות בהן לפי שלא ניתנ' תור' למה"ש נראה לפענ"ד דהש"ס רצה לפרש אף באבנט שהיה בו כלאים ורבינו לשיטתו דדוקא בעידן עבוד' הוא דאתשרי כלאים ולכך הוכרח לומר דניתן להנות בשעת הפשטה לאחר עבודה אבל בשאר בגדים שלא היה בהם כלאים מותר להנות. ובזה מיושב קושית התוס' בקידושין דף ס"ו ד"ה הקם ודו"ק. אברא דבש"ס נקיט כתנות כהונה והרי הכתנות לא הי' בהם כלאים צ"ל דלרבינו משמע דכל הבגדים נקראו כתונת כמ"ש הרמב"ם פ"ה ממעיל' בגדי כהונ' כמ"ש הגרסא המלמ"ל והרי בש"ס אינו מבואר רק כתנות ע"כ דלכל הבגדים קורא כתונת ודו"ק. ובגוף קושית ההפלאה בהא דלא ניתנ' תור' למלאכי השרת שהקש' דהא באבנט של כלאים ע"כ מוכרח להפשיט דשלא בשעת עבוד' אסור לשיטת הרמב"ם. והנה בשו"ת הנספחות למפה"י כתבנו ע"פ שו"ת הרשב"א לענין כלאים של זרעים דכל שא"א ע"כ בטל וכאן היה לא אפשר ובטל ולא נהירא דא"כ מה איסור שלא בשעת עבוד' ושאני כלאי זרעים דהתור' התיר' לגמרי אבל שיהיה פעם בטל ופעם לא בטל זה לא אפשר וגם גוף דברי הרשב"א צ"ע דהרי כל חדא בפ"ע שרי ולא שייך ביטול בהיתר וגם הא בא לעולם בתערובות. אמנם נרא' לי דהנה הפ"י בפסחים דף כ"ה כתב דבדבר שאי אפשר ולא קא מכוין כל שאינו עושה מעש' מותר וכשעוש' מעש' אסור ע"ש ובהפלא' כתובות דף נ"א החזיק בזה ועיין בחיבורי כת"י על יו"ד סי' ש"א מ"ש לתמוה בזה על הר"ן יעו"ש ואכ"מ ולפ"ז כל שכבר לבוש כלאים מה שאי אפשר למהר להפשיט זה ודאי היה לא אפשר ולא קא מכוין ואינו עושה מצוה בזה בודאי מותר. ובזה יש ליישב כל קושיות של השאגת אריה סי' כ"ט על הרמב"ם מחטאת העוף הבא על הספק דכל שהיה לא אפשר ולא קא מכוין שרי ואף דעוש' מעש' זה דוקא אם עוש' מעש' איסור אבל כל שיש ספק שמא הוא עוש' מצו' א"כ גם כשעוש' מחמת ספק לא מקרי מעש' איסור וכמו דאינו עובר על ב"ת כל שעוש' מחמת ספק מיהו ז"א דלרבי יהושיע עובר על ב"ת ועוש' מעש' כדאמרו בר"ה דף כ"ח אף שעוש' מחמת ספק ע"ש: