שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קל״ה (ט׳)

ובזה יש ליישב קושית הב"מ שם דאם יש תקנה ללמדו לברוח למה הקיל בכהן משום שאין לו תקנה והלא היה לו תקנה ללמדו לברוח ולפמ"ש אתי שפיר דבשלמא בישראל כל שיוכל לחזור ולנשאה והוא בורח ש"מ דמאמין בדברי חז"ל דאם אינו מאמין רק שמתירא מפני הב"ד שיכפוהו למה ברח הא יוכל לגרשה ולשאנה ולא יצטרך לברוח ולהיות נודד וע"כ שמאמין בדבריהם אבל בכהן שאי אפשר לו לגרשה א"כ גם הבריחה היא בע"כ שלא יכפוהו לגרש ותאסור אשתו עליו עולמית וא"כ שוב לא שייך ללמדו לברוח כ"ז שאינו בורח בעצמו ודו"ק היטב ועכ"פ לפענ"ד בנ"ד יש לנו לסמוך ע"ז כיון שהוא כהן וכעת הוא לאחר ט"ו חדש ודו"ק ועיין בב"מ סעיף י"ב ויש משם ראיה למ"ש בנ"ד ודו"ק. אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בגבעת פנחס סי' י"ג שנסתפק בזה באם נשא אחר י"ח חודש בכהן אם צריך לגרש ומטעם שיש כמה תנאים דס"ל דמותר ונהניתי עד מאד דמצאתי סעד לדברי ות"ל הנחני בדרך אמת. והנה גם בט"ו חדש הספק הלז במקומו וכמ"ש. והנה במ"ש למעלה יש לחלק בין שוגג למזיד דבשוגג לא פקר בדברי חז"ל ולא שייך נדוי לשיטת הכ"מ וגם בת"ח שהורה לא היה נחשב כמזיד דלא כתה"ד דאדרבא כל שהורה לו כן שוב בודאי לא היה מפקפק בדברי חז"ל רק לשיטת הר"ן יש לו מקום להתה"ד דת"ח שהורה בטעות בודאי עוקר לכל המצוה ודו"ק היטב כי הדברים שמחים ת"ל ויש להם פנים בהלכה ועיין בנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' י"ב מ"ש דבמניקת ל"מ הפרשה ותמהני דבב"ש ס"ק ל"ד מבואר בהדיא דבשוגג מועיל הפרשה אף במניקת ע"ש: