שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ט׳

ביאור דברי הרמב"ם סוף הלכות כלאים ופ"ח מכלי המקדש בענין אבנט שלא בשעת עבודה. הנה הרמב"ם כתב בשני המקומות הללו דאסור לכהן ללבוש האבנט שלא בשעת עבודה משום איסור כלאים ע"ש בפ"ח הי"ב ופ"ו מכלאים הל"ב והראב"ד השיג עליו ובשו"ת שאגת אריה סי' כ"ט האריך בזה והקשה על רבינו מהא דחטאת עוף דבא על הספק ואינו נאכל וקשה כיון דיש לספק שמא אינו קרבן שוב הו"ל כלאים שלא במקום עבודה ואסור והרי מחוסר בגדים במיתה וע"כ צריך שילבוש ב"כ יעו"ש שהאריך. והנה במפה"י בסופו שם הבאנו דברי הגאון מוהר"מ בנעט ז"ל ומ"ש בזה ובאמת מ"ש שם דהו"ל ספק דרבנן דמדאורייתא כל הספיקות מותרין לשיטת הרמב"ם זה ליתא דכאן אתחזיק איסור דכלאים והקרבן הוא ספק ובזה מודה הרמב"ם דמה"ת לחומרא באתחזיק איסורא ועיין במ"ג סי' ח"י מ"ש בזה וגם בחבורי כת"י שהחילותי שנת תר"ט כתבתי בזה בדף שכ"ב אפס קצה. וכעת חדשות אני מגיד דהנה בש"ע או"ח סי' ר"ד ס"ח בהג"ה מבואר דאנסוהו לאכול ולשתות אף דהחיך נהנה ממנו אינו מברך עליו הואיל ונאנס על כך ובט"ז ומ"א האריכו שם דהא קי"ל דהאוכל ביוה"כ חייב לברך שהרי נהנה אף שהוא אנוס ע"י חולי ומ"ל אנוס בידי שמים או אנוס בידי אדם. אך לפענ"ד נראה דבאמת כל שהוא אנוס אף שנהנה לא חשוב הנאה דהא אינו רוצה אבל שם ביוה"כ דניהו דהוא אנוס מכל מקום כל שהתירו לו לאכול ואדרבא מצוה עליו לאכול מפני סכנת נפשות הרי באמת מקיים ולא שייך בזה נפשו של אדם חותה מן האיסור דהא אדרבה הוא היתר ונהפך לו למצוה ופשיטא דהו"ל הנאה חשובה וכעין זה מבואר במגן גבורים שם וכעת הרחבתי הדברים יותר ולפ"ז נראה לפענ"ד ברור דכאן כיון דבכלאים לבישה דלית ביה הנאה שרי כמ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות דף ד' ובתשובה במפה"י שם כתב גם הגאון מוהר"ם בנעט כן והארכנו בזה שם ולפ"ז כאן דמחוסר בגדים חייב מיתה אין לך אנוס גדול מזה וא"כ ממנ"פ מותר דאם באמת חייב קרבן והו"ל עבודה אף שעושה מצוה ונהנה התורה התירה ואם אינו עבודה כיון שהתורה חייבה להקריב קרבן מספק וא"כ אנוס הוא בזה שהרי מחוסר בגדים חייב מיתה ושוב לא הוה הנאה ושרי וכמבואר בא"ח שם דאף שנהנה כיון שהוא אנוס לא חשיב הנאה ומה לי אנוס בידי אדם או אנוס בידי שמים כמ"ש במ"א הנ"ל וז"ב לפענ"ד. ובזה מיושב מה שהקשה עוד בהא דאיבעי להו ביומא דף ס"ט אי בגדי כהונה נתנו להנות בהן וקשה דהא חטאת עוף שבא על הספק ואם אולי אינו קרבן נמצא נהנה מב"כ ולפמ"ש אתי שפיר דזה לא מקרי הנאה דהא מוכרח הוא דהא מחוסר בגדים ששמש חייב מיתה וכל שצריך להקריב שוב לא מקרי הנאה. ובזה מיושב הרבה קושיות של השאגת אריה מזבחים דף ע"ז ומכמה מקומות דמותר להקריב מספק והרי יש בו משום כלאים ולפמ"ש אתי שפיר דכל דמוכרח ללבוש בגדי כהונה לית בו משום כלאים. אמנם מה שהקשה עוד דא"כ למה לובש כה"ג אבנט קודם הציץ והא לא הוה בעידנא ולמה ילבוש כלאים שלא במקום מצוה וכל דלא הוה בעידנא ואפשר לקיים שתיהם לא דחי: