שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן פ״ט (ט׳)

ומה שהקשה בהא דאמרו בירושלמי הובא בתוס' קידושין דף ל"ח דאין עשה דבערב תאכלו מצות דוחה ל"ת דחדש דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת שלאחר הדיבור וע"ז הקשה דא"כ עשה דיו"ט דנאמר במצרים לא יווכל לדחות הל"ת דהא נאמר קודם הדיבור. הנה באמת העשה דיו"ט נאמר לאחר מ"ת בפרשת אמור אמנם קשיא לי דא"כ גם עשה דבערב תאכלו מצות נאמר ג"כ בפ' אמור שבעת ימים תאכל מצות ולמה לא יוכל לדחות. וראיתי בשאגת אריה סי' צ"ו שהקשה מהא דנאמר בפרשת חומש הפקודים והיינו בפרשת בהעלותך בפסח שני וע"ז כתב דאינו רק בפסח שני והדבר תמוה דהא גם בפ' אמור כתיב שבעת ימים מצות תאכלו והיא תמיה גדולה. אמנם נראה כיון דכתיב שבעת ימים מצות תאכלו והרי אינו רק רשות כדאמרו בפסחים דף ק"כ דמה שביעי רשות אף ששה רשות א"כ לא חשיב לעשה דאינו רק רשות אבל בערב תאכלו מצות דזה חובה שפיר חשיב עשה דלפני הדיבור. אמנם אי קשיא הא קשיא דהרי במנחות דף ס"ו אמרו כתוב אחד אומר שבעת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר ששת ימים הא כיצד מצה שאי אתה יכול לאכלה שבעה מן החדש אתה יכול לאכלה ששה מן החדש וא"כ מבואר דעשה דבערב לא דחי ל"ת דחדש דאל"כ היאך יתקיימו שני פסוקים האלו וא"כ מה קשיא ליה להירושלמי שידחה וצע"ג. שוב ראיתי במקנה בקידושין שם שהקשה להיפוך על מה דאמרו במנחות דלמה לא ידחה עשה דבערב הך ל"ת דחדש ולמה לא מקשה אהך דמנחות ולפענ"ד ל"ק דיש לומר דבאמת הקרא אתי להורות דלא ידחה אבל אכתי קשה על הירושלמי למה לא מקשה על הך דמנחות דלמה לא ידחה ומנ"ל למדרש הדרשא דששת ושבעת ע"ז. אמנם הירושלמי עצמו קשה דהא התורה גלה דלא לדחי מיהו יש לומר דהתורה מיירי באם אפשר לקיים שניהן ולא דחה אבל הירושלמי מקשה שם דנכנסו לארץ ולא היה להם מן הישן למה לא דחה וא"כ שפיר מקשה הירושלמי ודו"ק. ומה שהקשה בהא דאמרו בזבחים דף י"ד דלהכי כתיב וטבל דמשמע הכי ומשמע הכי והקשה מהא דאמרו במנחות דף צ"א לחלק בין חטאות הפנימיות לחיצוניות משום דכתיב וטבל והרי אצטריך וטבל ע"ז דדרשי בזבחים דף י"ד. לק"מ דפשטת לשון וטבל הוא דאינו בר טבילה והזיה וגם שם מטבל והזה דריש ומלשון והזה ודו"ק: