שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן פ״ט (ז׳)

והנה שאל אותי במ"ש התוס' ביומא דף מ"ג ד"ה ולא פליג ר' יהודה וכתבו תימה דר' יהודה מכשיר כדאמר בתוספתא דפרה פ"א ושמא המקשה לא שמיע ליה הברייתא והיא תימה דאכתי המתרץ מה יאמר לאותה תוספתא. והראיתי לו שהגאון מווילנא הגיה בתוספתא הכל כשרין להזות חוץ מחש"ו דברי ר' יהודה שר"י מכשיר באשה ופוסל בקטן וכ"כ בהגהותיו לתוספתא שבר"ש פי"א מפרה ע"ש ודו"ק ודברי התוס' נכונים ולפנינו בתוספתא כתוב דר"י מכשיר אבל הגאון הגיה כן וכמ"ש ודו"ק. והנה מה שהקשה על דברי הראב"ד פ"ב מחגיגה הלכה יו"ד דכיון דרשות היא יוצא בה אף משום חגיגה אם שחטה בי"ד וע"ז הקשה ממגלה דף ה' דחגיגה מאחרין ולא מקדימין משום דאכתי לא מטי זמנה ל"ק לפענ"ד דשאני כאן כיון דשחטה לשם חגיגת י"ד יוכל לצאת בה משום חגיגת ט"ו דשם חגיגה עליו ובמגלה מיירי בשאר חגיגות דאין שם חגיגה רק ע"ז ששחטו לשם חגיגת יו"ט וא"כ מאחרין ולא מקדימין. ומה שהקשה על הלח"מ בהלכה י"ג שחדש דכל שמלינין לצורך מצוה אחרת לית ביה משום לינה וע"ז הקשה כיון דאחר יום אחד נפסל בלינה וחייב כרת איך אפשר דיהיה מותר להלין. ומה שהראה דברי התוס' רי"ד במס' סוכה ריש פרק לולב וערבה וגם בפסחים פרק אלו דברים בענין העברה ברה"ר באמת הדברים חדשים וצריכין ביקור בקדמונים וגוף החילוק אינו מובן וצ"ע לעת הפנאי. והנה מה שאמר לי ע"פ השדה על דברת הרמב"ן במלחמות דכתב דחטאת ששחטו לשם חולין כשר ועלו לבעלים לשם חובה כדאיתא פרק קמא דזבחים ואמר איזה קושיא בשם הגאון מוהר"ע איגר ז"ל. הנה דברי הרמב"ן הם בר"ה פ"ג לענין מצות צריכות כונה ולפענ"ד הדברים ברורים דהרי אמרו דלכך שחטו בחולין כשר דדל חולין מיניהו והו"ל סתמא וכשר והרי סתמא כשר ועלה לבעלים וגם כיון דכל הטעם דלאו מינה לא מחריב בה והרי לא יחריב משמע דלא יחריב כלל דאל"כ מה מקשה מתוכו דהא גם כאן מחריב בה לענין שלא עלה לבעלים וע"כ דאינו מחריב כלל וז"ב: