ודרך אגב אזכור מה שאמר לי המופלג החריף מוה' ישראל יונה נצח נ"י נכד הגאון בעהמ"ח ס' נצח ישראל ז"ל ע"פ מה דאמרו ביומא דף י"ד ע"א וכהאי גוונא מי חיילא עליה אנינות והא מיגרשא ניהו דאנינות לא חייל עליה אטרודי מי לא מטריד. ועיין רש"י שם שפירש ובקדשים בעינן שמחה וגדולה וכו' ועיין בתוס' ישנים שהשיגו על פירש"י שם ועיין מלמ"ל פ"ב מביאת המקדש ה"ו ואמר הוא ע"פ מה דאמרו בזבחים דף צ"ט ע"א דאונן אסח דעתיה וא"כ ז"ש כיון דאטרודי מטרד שוב אסור משום היסח הדעת דפוסל בקדשים. הנה אם כי הוטב בעיני כי דבר גדול דיבר בזה. אך לפ"ז יהיה במת לו מת ביו"ט דלא חל אנינות יהיה אסור משום היסח הדעת וזה לא שמענו ועיין מלמ"ל פ"ג מאבל ה"ק ובשעה"מ הלכות מעשה הקרבנות פ"ג מה שהאריכו בענין הזה ולא כתבו משום היסח הדעת וע"כ דזה אינו דמה דפסול היסח הדעת בקדשים הוא משום שא"י לאכול אסח דעתי' וכמ"ש התוס' שם וכ"כ הרמב"ם פי"ב מאה"ט הט"ו דמשום שאסור לאכול אסח דעתי' ויש לחוש שמא נטמא ולא ידע וזה רק מעלה דרבנן ע"ש וא"כ אם לא חל אנינות ומותר לאכול שוב לא שייך היסח הדעת ועיין פסחים דף ל"ד שנחלקו ר' יוחנן ור"ל אי היסח הדעת פסול הגוף או פסול טומאה ועיין מלמ"ל פי"ט מפהמ"ק ה"ד שתמה על השמטת רבינו ועיין צל"ח ואני תמה דהדבר מפורש כאן ברבינו דהוא פסול טומאה ע"ש ועכ"פ נתברר שטירדא לאו משום היסח הדעת ובלא"ה ביוה"כ דכ"ע לא אכלי ל"ש היסח הדעת בשביל שא"י לאכול שהרי כ"ע לא אכלי והרי אכלו השיעור בלילה ולא מפסל משום היסח הדעת ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן פ״ט (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.