שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן פ״ז (ג׳)

והנה בשנת תרכ"ג בש"ק ויקהל פקודי הגיעני מגלה עפה מהרב המופלג מוה' מיכאל מו"ץ ב"ק שאוול באשר רצה לישא אשה שהיא קטלנית שמתו שני אנשיה והיא עשירה והביא דברי הרמב"ם שאינו רק על צד הניחוש ורצה ליישבו שלא יקשה דבש"ס אמרו מזל גורם ומעיין גורם ורצה לפרש דמזל גורם היינו שמזלה גורם שתנשא לאיש שימות במהרה ולא יאריך ימים ומעין גורם ג"כ ס"ל דמזל גורם רק דק"ל מה עונשה בזה הא היא לא עשתה דבר ובשלמא מעקה הוא גרם שלא עשה מעקה וכאן מה עשתה ולכך ס"ל דמעין גורם והיינו שרוב תשמיש שכתב הרמב"ם שאלף מתים מרוב תשמיש גורם לזה שימות במהרה והאריך בזה והנה לא אכחד קושט דברי אמת דמלבד דמעין גורם אין הכונה כן וכבר אמרו בע"פ דף קי"ג לא תבשל בקדרה שבישל בה חברך ואפילו באלמנה משום שאין כל האצבעות שוות ובזהר מפרש דיוכל להיות שהרוח של הראשון מכשכש בה ומזיק להשני וא"כ מכ"ש בשני אנשים שמתו שיוכל להיות שהמעין מזיק אף גם דבש"ס דף ס"ד אמר רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי משמיה דר"ה מעין גורם ורב אשי אמר מזל גורם ולדבריו עיקר הוא משום דמזל גורם וא"כ היה לו להקדים דברי רב אשי ואח"כ דברי רב הונא וגם דמשמע דר"ה לא ידע כלל משום מזל גורם והרי רב מרדכי אמר כן לרב אשי גופא וע"כ אין לדבריו מקום ואין לפרש דברי הש"ס בפירושים חדשים ואין דרכו של רבינו לפרש פירושים חדשים ולא יבאר כלל. ומה שהביא מ"ש ביד שאול הלכות מילה סי' רס"ג שהקשיתי למה לא אמרו גם גבי מילה דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכתב מעלתו דשאני מילה דאפשר לקיים לאחר זמן כמ"ש הרמב"ם כל שיתחזק ויתרפא משא"כ בקטלנית דאסורה לעולם. הנה מלבד דבש"ס מדמה מילה לקטלנית וע"ז סמך אביי ואף דיש לומר דבדרך כ"ש הוא אבל פשטת לשון הש"ס אינו מורה כן אף גם דכל ששומר מצוה לא ידע דבר רע היה להם להתיר במצות מילה שהיא מצוה חמורה שנכרתו עליה י"ג בריתות ובכל יום עובר ועיין רמב"ם פ"א ממילה ובראב"ד ומה לנו במה שיוכל לקיים אח"כ וכבר כתב הרלב"ח בחידושיו לשבת דף כ"ד דבמקום שהעשה דוחה ל"ת אף שיוכל לקיים במוצאי יו"ט ולא יצטרך לדחות מכל מקום חביבה מצוה בשעתה ודוחה מכ"ש בזה דכל ששומר מצוה לא ידע דבר רע בודאי מחויב לקיים תיכף ומשנה שלימה שנינו אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה וכאן ג"כ שמא ימות הוא או הולד. וגם מ"ש על מ"ש ליישב קושית הח"ץ מיהודה דשם כבר היה מצות יבום ולא הועיל א"כ חזינן דהמצוה לא הגינה וע"ז תמה דהרי ראיית הרלב"ח שע"ז דן הח"ץ היה מיבמות דף ל"ד ממה שאמרו במשנה זו היא שאמרו וכלן שמתו או נתגרשו צרותיהן מותרות והרי שם גם כן היה יבום וא"כ שייך גם ביבמה חשש סכנה ושפיר מקשה הח"ץ על הרלב"ח מיהודה הנה לק"מ דשם שהיו שני אחים ומת זה שנשא נכרית מקודם א"כ יש לומר דזה שנשא לא נתכוין למנות יבום רק משום נוי וכדומה ולא שייך שומר מצוה לא ידע דבר רע דהיה יכול להתקיים באח האחר ואולי זה היה טוב ממנו והיה מכוין רק לשם מצוה ולא היה מזיקו: