שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן פ׳ (ב׳)

והנה בהא דאמרו כשעת מציאתן וכמקום מציאתן נראה לפענ"ד דהענין הוא כך דבאמת היה לזה חזקת חי וגם להאיש שנגע היה לו חזקת טהרה רק דבאמת כל שאנו מסופקים שמא בעת שנגע היה זה מת א"כ באותו מקום לא היה לאיש חזקת טהרה ולא שייך לאוקמא אחזקת טהרה דהא באותו מקום לא היה לאיש חזקת טהרה וגם חזקת חי לא היה לו באותו מקום אבל כשנחוש למקום אחר הא באמת היה לאיש חזקת טהרה וגם לזה היה חזקת חי עד הנה ולכך אמרו כשעת מציאתן ובמקום מציאתן דאל"כ סותר לחזקת חי וחזקת טהרה ועיין בתוס' שם ד"ה שכל שכתבו דמה דאזלינן לקולא משום שעת מציאתן הוא משום חזקת טהרה של הטהרות. ובזה ממילא יש ליישב קושית התוס' ד"ה ומי תלינן ע"ש דהכי מקשה דאם נימא דתלינן ולא אוקמינן אחזקת טהרה של מקום אחר א"כ שוב שעת מציאתן לאו דאורייתא ולמה נטהר בזה ולא שייך לומר דאוקמא אחזקת טהרה דהא תלינן אף ממקום למקום ודו"ק היטב. עוד נראה לי בישוב קושית התוס' ד"ה ומי תלינן שהקשו דהיא הנותנת דמשום דאזלינן בתר שעת מציאתן לגמרי לכך היא טהורה. והנראה בזה דהנה בנגע באחד בלילה ר"מ מטהר משום דהו"ל ספק טומאה ברה"ר וחכמים מטמאים דאזלינן בתר שעת מציאתן. ובזה נראה לפענ"ד דזו הסברא דאמרינן כשעת מציאתן לגמרי ובמקום מציאתן תלינן אף דלענין איסור אמרינן להיפך דמזמן לזמן מחזקינן ריעותא וממקום למקום לא ולפמ"ש יש לומר דבאמת בספק טומאה ברשות היחיד כל שאין בו דעת לשאל טהור ולפ"ז בשלמא מזמן לזמן הו"ל ספק טומאה הבאה בידי אדם דיכול לשאל איזה זמן נגע והספק רק אם היה אז מת שפיר מטמאין מספק ואף ברה"ר כל דשעת מציאתן היא חזקה ודאית מטמאין למפרע אבל ממקום למקום לא נודע לו מתי היה השרץ או אם היה זה האיש חי באותו מקום א"כ הו"ל אין בו דעת לשאל ואף ברה"י טהור מכ"ש ברשות הרבים ומעתה שפיר מקשה הש"ס דלר"י דתולין ממקום למקום אף דאין בו דעת לשאל איך נסמוך על שעת מציאתן להקל הא אינו דבר ברור ועכ"פ ברה"י ספק ברה"י טמא ולא שייך לומר משום דאין בו דעת לשאל הא ממקום למקום ודאי אין בו דעת לשאל ואפ"ה תולין ודו"ק היטב. ועיין תוס' ד"ה כי פליגי ויתיישב יותר דהך נגע באחד מיירי ברה"י ודו"ק. והנה בהא דפריך ומי מחזקינן והא אנן תנן נגע באחד וכו' שכל הטומאות כשעת מציאתן ותני עלה כשעת מציאתן ובמקום מציאתן ולכאורה קשה מה קושיא דלמא ש"ה דבאמת הט"ז הקשה בסי' שצ"ז בי"ד דהא יש לו חזקת חיים וצ"ל כיון דאדם עלול למות לא שייך חזקת חיים כל כשכבר מת ולפ"ז דלמא לכך אמרינן במקום מציאתן דבמקום אחר אמרינן דיש לו חזקת חיים וא"ל דאדם עלול למות וכל שכבר מת ל"ש חזקת חיים דזה אינו דהרי מה דחזינן מת הוא במקום הזה וא"כ במקום אחר דלא חזינן מת שוב היה לו חזקת חיים ומה דאדם עלול למות לא מרע החזקה רק בשביל דחזינן דמת א"כ מה דחזינן אותו מת לא ראינו רק במקום הזה ומנ"ל להחזיקו במת במקום אחר שלא ראינו אותו מת והיא קושיא נפלאה. דבאמת חזקת חי היא חזקת גדולה רק דכל דראינו אותו מת לא שייך חזקת חי דאדם עלול למות וא"כ זה לא חזינן רק במקום הזה ומנ"ל להחזיקו במת במקום אחר. אמנם אחר העיון זה אינו דכל דחזינן שמת ואין אותו המקום גרם לו המיתה א"כ מה"מ מה לי הכא מה לי התם ואין לנו במה לתלות סיבת המיתה במקום הזה יותר מבמקום אחר וז"ב ודו"ק: