שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ח׳ (ט׳)

והנה דרך אגב אזכיר מה שהגיעני עש"ק צ"ו י"ב אדר שני שנת תבר"ך מהרב האבד"ק נקאלייב רוסלאנד במה שהשיג הח"ץ ז"ל סי' נ"ו על הצ"ץ סי' פ"ז במה שפירש הא דאמרו בנדה שם ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה דהכוונה לדם נדתה שדרכה היה לראות מקודם שראתה מחמת תשמיש והח"ץ ז"ל כתב דהכוונה לדם ראייתה המסופקת וע"ז הקשה מעלתו והרי בתוספתא מבואר בהדיא דאם היה דם מכתה משונה מדם נדתה אינה תולה וגם בדברי הרא"ש שכתב שתולה בדם מכתה עד שיוודע עפ"י חכם שהראתה לו דם ראייתה קודם שאירע לה אונס זה ואם כהבנת הח"ץ מה ענין דם ראייתה שמקודם לזה. והנה לא היה צריך לדייק מדברי הרא"ש בפסקיו והרי בפסקי הרא"ש שחברם בנו הטור כתב בהדיא פ' תנוקת אות דאם היה דם נדה משונה מדם מכתה אינה תולה. אמנם באמת דברי אא"ז הח"ץ עדיין נכונים דלמה לא תתלה בדם מכתה אם שווה לדם ראייתה כעת אף שאינו שוה לדם ווסתה ומעלתו נדחק בזה ולפענ"ד אין מדברי הרא"ש ראיה דהרא"ש קאי שם על מ"ש הרמב"ן דעכשיו אין אנו בקיאין להכיר אם נשתנה דם מכתה מדם ראייתה והיינו שאם לא נשתנה מה"ת לומר דאותו דם שרואית כעת לתלות בדם מכתה והרי דם נדתה היא רוב וזה בקביעות ודם מכתה הוא מקרה מבחוץ וא"כ כיון שדם ראייתה מחמת תשמיש היא שוה לדם ראיית נדתה מהווסת מה"ת לתלות בדם מכתה וע"ז כתב הרא"ש דכל שאין אנו יודעין א"כ כיון דדם ראייתה כעת הוא כדם מכתה ודם ראייתה מקודם לא נודע אמרינן דמסתמא שוים הם וא"כ כיון שדם מכתה שוה לדם ראייתה כעת שפיר תולין בדם מכתה והיינו דכיון דדם מכתה שוה לדם ראייתה או שמן הסתם אנו תולין כן וא"כ אף שדם ראייתה שוה לדם נדתה שפיר תלינן בדם מכתה אף שזה מקרה וזה קביעות מכל מקום כיון שהוא שלא בשעת ווסתה א"כ לא שייר דם נדתה תלינן בדם מכתה אבל כשנודע שדם נדתה לא שוה לדם מכתה ודם ראייתה כעת המסופקת שוה לדם נדתה שוב א"א לתלות בדם מכתה. איברא דלפ"ז אם דם ראייתה כעת שוה לדם מכתה ואינו שוה לדם נדתה עד"מ שדם ראייתה כקרן כרכום ודם ראייתה כעת היא כמזוג פשיטא דתלינן בדם מכתה ובזה לא קשה קושית אא"ז הח"ץ ז"ל על הצ"ץ ז"ל ודו"ק: