שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ח׳ (ח׳)

והנה בנ"ד יש לחקור אם מועיל עכ"פ הך רפואה דבעיתה. והנה לכאורה אין זו חקירה כלל דהרי גוף דברי רבי ותקנתו ע"י בעיתה השמיט הרי"ף והרמב"ם ורא"ש ואף הרמב"ן והראב"ד כתבו דרק אין מוציאין אשה מבעלה עי"ז כמבואר בש"ע אבל כאן שהשפופרת הוציא דם שוב בודאי אין לסמוך ע"ז אמנם נראה דהנה הב"י כתב דנימא אין כל אצבעות שוות וכתב דלחומרא לא אמרינן כן וא"כ כאן דהיה בבעלה ראשון שוב יהיה מזה קולא דנתירה לבעל השני ואף אם נימא דלהפוסקים שמתירין לבעל הראשון הרי ע"כ בדיקת שפופרת הוא ודאי וא"כ שוב ל"מ בדיקה לבעל הראשון הרי עכ"פ לבעל השני יש להתיר עכ"פ ע"י הבעיתה. הן אמת דהרמב"ן לא התיר רק לבעלה הראשון שלא להוציאה מתחת ידו אבל לא לבעל השני. אמנם בגוף הדבר שהשמיטו רבותינו הך דרבי הוא כמ"ש הב"י בא"ח סי' נ"ו דלא בקיאינן האידנא בהי בעתותא ועיין מג"א שם ס"ק י"ד דבעון חמור אין לסמוך על ביעתותא וא"כ כאן דספק כרת הוא ודאי דאין לסמוך ע"ז. עוד נראה לי דלכך השמיטו דהנה כבר כתבתי ענין רואה דם מחמת תשמיש היא או משום שהוא כמו ווסת או משום שהדם כנוס במקור והנה לטעם ווסת לא ידעתי כלל מה מועיל מה שהפילה חררה דם ובשלמא לטעם דכנוס בהמקור שפיר סמכינן במה שהפילה חררת דם דהבעיתה היה מרפי או פתח המקור וכמ"ש רש"י בסוטה כ' דכבר נתרפאת אבל לטעם ווסת קשה ולכך השמיטו זאת דכל שנתחזקה ג' פעמים הו"ל ווסת גמור וקשה להוציא מהספק הזה ולפי"ז כיון דקי"ל ווסתות דרבנן ומכ"ש ווסת שאינו קבוע א"כ יש מקום להקל לסמוך על בדיקת חררה דספק שמא הוא משום דם הכנוס ומועיל חררה ואף אם הוא מטעם ווסת שמא השפופרת ג"כ לא כל אצבעות שוות וספק דרבנן לקולא. ובזה נראה לפע"ד הטעם דלכך אין מתירין לבעל הראשון ע"י שפופרת דבזה יש ספק דלא כל אצבעות שוות אבל כל שהוחזקה לכל אצבעות שוב מועיל והוה דבר ברור וכמ"ש הנוב"י להקשות על הב"י עכ"פ לפענ"ד בדבר זה להקל ע"י הפלת דם ואף דלא בקיאין בביעתותא יש לעשות בעתותא גדולה כדי שלא לעגנה ויש כמה ספיקות בזה כנ"ל אם יסכימו גדולי הדור בזה נמטי שיבא בזה. שוב ראיתי בחידושי כו"פ לנדה שגם הוא לא ברור ליה אם ראתה בשפופרת בבעלה הראשון שתאסר לעולם והוא חידש מדעתא דנפשיה דנימא לא כל אצבעות שוות ומהתימה שנעלם ממנו דברים האלו ודו"ק: