שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ח׳ (ז׳)

ובזה יש ליישב עוד הפעם קושית הרמב"ן דכל שהבעית אותה ולא נפל חררת דם ראינו בה שינוי משאר הנשים שכל הנשים בעת שהבעית אותן תצא ממנה חררת דם וא"כ בה הקלקול ולא תועיל לה במה שתנשא לבעל השני וז"ב. ובזה יש ליישב מ"ש הב"ח דאם בא מן המקור לא שייך לא כל אצבעות שוות ותמהו עליו הא"ש ושאר אחרונים דא"כ היאך התירו לבעל השני משום לא כל אצבעות שוות והא אם תחוש שמא מן המקור שוב כל אצבעות שוות. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת דברי הב"ח נכונים דכל שבא מן המקור ואתרעי האשה הזאת מרוב נשים לא שייך להתיר דכל אצבעות שוות וסברת לא כל אצבעות שוות רק דהאשה היא ככל נשי דעלמא והיא מהרוב רק דלאותו האיש אתרע לה רובא שאצבע שלו גרם והוא נתן לה אצבע וא"כ לבעל השני א"צ לשום ס"ס כנלפע"ד ברור ולא עיינתי כעת בספרים שאין הזמן מסכים לי לעיין כעת. והנה במה שהאריך הנוב"י שם והסדרי טהרה על דברת הש"ך דבלא נמצא כלל בשפופרת ומוך אמרינן דמן הצדדים היא ע"ז תמה דמה"ת לתלות דמן הצדדים ולא נימא דהוא מן המקור והאריך הרבה בזה הנו"ב והסדרי טהרה הניח בצ"ע. ולפענ"ד נראה דהנה כבר כתבתי דמה שהוחזקה ברואית דם מחמת תשמיש לאו חזקה גמורה דהוה חזקה שלא נתבררה בשעתה ורק דכל דהוחזקה שלשה פעמים לכל האצבעות שוב חזקה דהשתא עדיף ואזלינן בתר שעת מציאתן ולפ"ז כל דבדקה בשפופרת ולא מצאה כלל עכ"פ איתרע לה חזקה דהשתא ושוב תלינן דנתרפאות. ובזה מיושב גם קושית הב"י דמה מועיל שפופרת והא לא כל האצבעות שוות. ולפמ"ש יש לומר דעכ"פ מזה נסתר החזקה דהשתא עכ"פ ול"מ החזקה זו לאסרה ודו"ק: