שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ח׳ (י׳)

ובזה אפשר להשוות דברי הש"ס דילן להתוספתא שפשטת לשון הש"ס מורה כהח"ץ ובתוספתא מורה כהצ"ץ ולפמ"ש דא ודא אחת היא דהתוספתא מיירי דהדם ראייתה כעת אינה שוה לדם מכתה רק לדם ווסתה ונדתה מקודם א"כ אי אפשר לתלות בדם מכתה וא"כ דברי הצ"ץ נכונים וגם דברי הח"ץ נכונים וכל הפוסקים עלמקומם יבואו בשלום. שוב מצאתי בשנת תרכ"ג ל"ט למב"י בספר באר יעקב ביו"ד סי' קפ"ח שם מוזכר דברי הצ"ץ הנ"ל ושם מובא דברי הרא"ש הנ"ל ע"ש מ"ש בענין זה והסכים לפירוש הח"ץ ז"ל. אח"כ מצאתי בחתם סופר שהעיר גם כן בזה ע"ש. והנה בשנת תבר"ך י"ד אייר פסח שני באה לפני אשה מ"ק טאמישיב והרופא יהודי העיד לה שעמד על הבחינה שדם שרואית אינו מן המקור רק מן הצדדים והוא בא מצד שיש לה נערווין שוועכע וגם הוא שופט שבא מן הכבד שהוא קשה מאד והיא חולי מרידין ושאלתי אותה אם יש לה ווסתה ואמרה שיש לה ווסת כנהוג ודם נדתה אינה שוה לדם ראייתה שלא בשעת ווסת. והנה לכאורה הדברים פשוטים להיתר שהרי אחרי שדם ראייתה המסופקת אינו שוה לדם נדתה והוא שלא בשעת ווסתה מה"ת לחוש לה והנה לדברי המרדכי שפירש דאם יש לה ווסת תולה בווסתה היינו שיש לה ווסת נדות א"כ שלא בשעת ווסתה תולה שהיא מן הצדדים הן אמת שבס' מנחת יעקב הקשה על המרדכי משבועות דף ח"י דאמרו שלא בשעת ווסתה אנוס היא וקשה ת"ל דהיא טהורה לגמרי שלא בשעת ווסתה. אמנם לפענ"ד נראה דע"כ לא כתב המרדכי רק ברואה דם מחמת תשמיש דאינו רק מטעם ווסת שאינו קבוע וגוף רואה דם מחמת תשמיש אינו רק דרבנן לכך סמך על שאינו בשעת ווסתה ורק להתירה לבעלה אחר טבילה אבל לא כשיש חשש נדות אין אנו סומכין על זה ולפ"ז גם נ"ד הוא כן ואין לסמוך ע"ז וגם לפמ"ש אא"ז הח"ץ סי' מ"ו ליישב קושית המנחת יעקב גם כן היא מרגשת בעת ביאת הדם ואף שיש לתלות מן הצדדים אפשר דאין להקל. ובלא"ה דברי המרדכי נדחים וגם כל הפירושים ביש לה ווסת אין כאן מקום להקל אמנם לפענ"ד יש להקל כיון שיש לה וסת והרופא יהודי אומר בבירור שהוא מן הצדדים וגם אנו רואים שדם נדתה משונה מדם ראייתה המסופקת מהראוי לומר שזו מן הצדדים ואינו מן המקור. איברא דהרמב"ן רצה להחמיר אף ביש לה מכה שאינה תולה במכתה והרא"ש שמקל וכן קיי"ל היינו דוקא לענין רואה דם מחמת תשמיש דלא תאסר לעולם וכ"כ בש"ך דגם מ"ש המרדכי להקל היא רק שלא תאסר לעולם ע"ש וא"כ מנ"ל להקל ובפרט שאינה מרגשת כאב כלל אמנם לפמ"ש הרא"ש דאם שני דמים לפניו יוכל להבחין אם זה דם נדה או דם מכתה א"כ גם כאן אפשר להקל כיון שיש לה וסת והרופא יהודי אומר בבירור שהוא מן הצדדים ואינו בשעת ווסתה אפשר להקל וגם כיון דהרופא יהודי שפט שבא מן הכבד שנתקשה מאד הוה כמכה שא"י אם מוציאה דם ולדעת הצ"ץ אם דם מכתה משונה מדם נדתה ושם החמיר הצ"ץ משום שיש דם מכה ודם נדות ודם ראייתה המסופקת אינו שוה לדם מכתה רק לדם נדתה וכמ"ש למעלה אבל כאן שדם ראייתה המסופקת אינו שוה לדם נדתה פשיטא שיש לתלות שמן הצדדים בא ולא לתלות בדם נדה כל שאין זמן ווסתה ובאמת לסמוך על שאין דם נדתה שוה לדם ראייתה קשה לסמוך ע"ז כמ"ש בסדרי טהרה ס"ק י"ד בשם הרבה פוסקים. אבל כ"ז שם שיש דם מכה ודם ראייתה ודם נדתה ויש לחוש שאותו דם הוא מן המקור גם כן אבל לפי מה שהעיד הרופא שברור לו שאינו מן המקור פשיטא דשלא בשעת ווסתה יש לתלות שהוא מן הצדדים ומה גם שהוא כמו דם מכה שא"י שמוציאה דם וכמ"ש: