מכתבו הגיעני ט' תמוז ב' בלק שנת תרח"י והנה שאלתו באשה ילדה כבת שבעה עשר שנים מעוברת שנתגרשה מבעלה ואחר הגירושין ילדה ולא התחילה להניק יען כי הרופאים אמדוה כי סכנה היא לה להניק והוכרחה ליתן את התינוק למניקת ובתוך כך נצטמקו דדיה ונעכר חלבה וזה כמו חמשה עשר חדש שהתינוק אצל המניקת ועתה אירע לה שידוך הגון ובכתה לפני מעלתו להתיר לה להנשא והאריך בטעם ההיתר ושאל חוות דעתי. הנה בכל האריכות שהאריך מעלתו לא מצאתי שום טעם להיתר ואף דבתשובת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ס"ד ס"ה ס"ו האריך להתיר היינו באם היה חלבה ארסיי אבל כאן שלא אמרו הרופאים רק שסכנה לה ואין סכנה לילד עי"ז עדן בכלל מניקת חבירו מקריא ואסורה וע"ש בהח"ץ שלא התיר רק בשלשה ילדים שהוחזקה להיות חלבה ארסיי אבל כאן לא היה חלבה ארסיי וגם לא היה לה צימוק דדים רק אח"כ ובתשובה כתבתי דבגרושה יש לאסור טפי שלא יאמרו דקיי"ל כהר"ש הזקן ומכל מקום בשעת הדחק כיון שאינו מכירה נוכל לסמוך על דעת הרשב"א דמתיר באינו מכירה ונוכל לומר דהר"ש מתיר אף במכירה והחולקים אינם חולקים כי אם באינו מכירה ועיין בב"ח ובב"ש ס"ק ל"ה ואני מצאתי בספר הישר לר"ת שהר"ש מתיר אף במכירה ע"ש בסי' תקמ"א אף שהט"ז מחמיר מכל מקום כיון שהוא אחר ט"ו חדש נוכל לסמוך בשעת הדחק ע"ז ולהתיר לה:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ע״ט (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.