והנה דרך אגב אזכיר מה שנתחדש לי בשנת תרכ"ד ביום ג' תרומה ב' דר"ח אדר ראשון במ"ש התוס' בגיטין דף פ"ה ד"ה ולורכיה שכתב מעשה היה בגט שלא ניכר היטב בין וי"ו ליו"ד שבא לפני רבינו אליהו והביא תינוק דלא חכים ולא טפש לקרות אותה התיבה כדאמרו במנחות דף כ"ט זיל אייתי תינוק דלא חכים ולא טיפש אי קרי ויהרג כשר ואי לא יהרג הוא ופסול וכ"כ במנחות שם ובאמת לפי מה שמצאתי ביראים סי' ט"ז דלכך כשר אי קרי תינוק דלא חכים כדמעיקרא וכשר דהוה כשירי מצוה וכשר ע"ש וכפי הנראה מדמה הגאון למה דאמרו במנחות דף ל"ט גרדומי תכלת דשירי גרדומיו כל שהו וא"כ גם כאן דהוה שירי מצוה ולפ"ז זהו דוקא בתפילין ומזוזות וס"ת דהוה שירי מצוה אבל בגט כל דלא נתן מה מצוה יש בו ואין לו דין תשמישי קדושה ותשמישי מצוה וצ"ע ובאמת גם בסת"מ יתחדש הדין אם מתחלה לא היה לו שיעור אות ל"מ דדוקא גרדומי תכלת בכ"ש לא אם מתחלתו לא היה בו כשיעור ולפ"ז בגט אם נסתפק אם היה מתחלה נכתב וא"ו או יו"ד מה מועיל תינוק דלא חכים ובאמת גם במה שהאריך הט"ז באו"ח בסי' ל"ב לחלק בין נפסק אותיות הפשוטות ובין אם נפסק באמצע והביא מדברי מהרי"ק ולפמ"ש היראים בלא"ה יש לחלק דשאני היכא שנפסק באמצע דלא שייך שירי גרדומין דאינו אות כלל ודוקא כשנפסק אח"כ בסוף האות דצורת האות היה עליו הו"ל כשירי גרדומי תכלת וכמ"ש וצ"ע שלא הוזכר כלשון דברי היראים באחרונים:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ס״ז (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.