שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ס״ה (ד׳)

ובזה גם הא דאמרו בחולין דף ס"ח בעוף דהדם צריך ליאניבא או בחיה דצריך ללכא היינו ג"כ באופן דלא ניחא ליה כלל בהאי מסחר רק שקרה לו מקרה דצריך להדם בכה"ג הו"ל כעין מלאכה שאצל"ג שכתבו התוס' בשבת דף צ"ד דל"ש בזה שם מלאכה דיותר היה ניחא לו שלא יצטרך לזה ה"ה כאן דיותר היה ניחא ליה שלא יצטרך לזה. ובזה מיושב הא דאמרו בב"ק דף יו"ד השתא אי אית ליה סובין אמרינן ישיב לרבות אפילו סובין נבלות וטריפות מבעיא ולמה צריך קרא דוהמת יהיה לו והקשה הגאון מוהרד"ב בן הפני יהושע ז"ל דמאי קושיא דאי לא כתיב והמת יהיה לו הוה אסור ליקח הנבלה דאסור לסחור בנבלות וטריפות אבל אי כתיב והמת יהיה לו הו"ל נזדמנו ובתשובה כתבתי בזה כמה דברים. וכעת נראה בפשיטות דכל שלא ניחא ליה כלל בהאי מסחר רק שקרה מקרה שבהמה שלו ניזוק והניזק צריך לקחת לנבלה וטריפה שהמזיק נותן לו לזה הוה כנזדמנו ואף שהט"ז והב"ח האריכו באם הקונה ממי שנזדמן לו אי מותר היינו שם דלמה יקנה אבל כאן דנותן לו בשיוי נזקו והוה כמו סובין וזה לא ניחא ליה כלל בהמסחר הלז שפיר הקשה דלמה לי קרא והמת יהיה לו וז"ב ופשוט. אברא דלפמ"ש הפר"ח דדוקא בציד התיר ולא באחר א"כ קשה אך נראה דהחילוק שבין ציד לאחר הוא דציד אינו יודע כלל אם יזדמן לו נבילות וטריפות או טמאות ויותר היה ניחא לו שיצוד טהורות שיש לו שיוי יותר אבל אחר הרוצה לסחור אסור וא"כ כל שאינו רוצה במסחר הלז רק שקרה לו מקרה שיצטרך לדם וכדומה ונשאר לו הבשר שפיר מותר למכור הבשר אף שמרויח בזה וז"ב כשמש. וראיתי מי שהקשה על הט"ז שכתב דאם בתחלה בא לידו בהיתירא מותר וע"ז הקשה ממ"ש הרשב"ם בפסחים דף ק"ז דאם התחיל בסעודה ע"ד שיגמור באיסור אסור וצריך להפסיק הרי דאף דהתחיל בהיתר כל שידע שיצטרך לגמור באיסור אסור וה"ה בזה ולק"מ דשם מה בכך שיפסיק ולכך אמרינן שיפסיק אבל שם יהיה לו הפסד כשיפסוק אח"כ מותר דהוה כנזדמנו וז"ב ופשוט. ומעתה בנידון דידן דהוא רוצה לעשות שליח לסחור בנבילות וטריפות אף שירצה לתת הריוח לעכו"ם פשיטא דאסור דזה הוה כשלוחו ואסור ואף דאין שליחות לעכו"ם מכל מקום אסור משום שבות וגם יש לחוש שמא יאכל ממנו וישכח דהוא איסור כל שהוא נותן המעות והוא שלו כנלפענ"ד ומצאתי בשו"ת בית אפרים לש"ב הגאון מוהרז"מ ז"ל שבספר מ"ב נכתב הג"ה בשם הגאון מוה' אליעזר מרגליות ז"ל ראיה להתיר לנחור מהא דאמרו בשבת דף ע"ה שוחט משום מאי מחייב ופירש"י שחיטה במלאכת המשכן היכן הוה ואי משום עורות אלים מאדמים למה לי בהו שחיטה בחניקה נמי סגי הרי דמותר לחנוק בשביל עורות ואף לר"ע דס"ל דבמדבר נחירה שחיטה מקרי מכל מקום חניקה אסור ע"ש בסי' כ"ג חלק או"ח ולפענ"ד אין ראיה דכונת רש"י דהוה מלאכה שא"צ לגופה ואף דאסור לחנוק זה רק אריה דאיסורא רביע עלה אבל למלאכת המשכן לא צריך זאת. שוב ראיתי בסי' כ"ד שהרב השואל כתב לדחות כן והגאון מוהרז"מ השיב עליו ולפענ"ד כיון לזה. אמנם אחר העיון זה אינו דעכ"פ כיון דלא רצו לעשות איסור ובודאי שחטו א"כ היה המלאכה במשכן ומה פריך שוחט משום מאי מחייב מיהו יש לומר דכיון דעכ"פ לגוף העור לא שייך לזאת וסגי בחניקה הוה משצל"ג וז"ב ודו"ק היטב: