שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ס״ה

אתמול בלילה נשאלתי מאחד שהוא מוזג יי"ש ושכר ובאו עכו"ם ועשו גם כן להם בסמוך לביתם מזיגת יי"ש אבל הם מוכרים דברים טמאים בשר נבלה וחזיר והקונים עכו"ם שבאים לבית היהודי ואין לו למכור דברים טמאים הם הולכים לבית העכו"ם הנ"ל וע"כ מקופח פרנסתו וע"ז שאל אם אולי יוכל לתת לעכו"ם מעות לקנות דברים אלו והשכר יהיה לעכו"ם אם אסור משום דאין עושין סחורה בנבילות וטריפות ואסרתי לו. וטרם יהיה כל שיח אבאר מ"ש הט"ז סי' קמ"ז לענין נחירת התישים בשביל העורות וכתב דאין בזה משום בל תשחית כל שיש לו הנאה מרובה מהשחתה וכמ"ש התוס' בע"ז דף י"א לענין עיקור ובחולין דף כ"ח בחיה וצריך לדם ובדף פ"ה גבי ר"ח ומשום שאין עושין סחורה בנבלות וטריפות כיון דבהיתר עושה אותה נבלה להנאתו הו"ל כנזדמנו והביא מברכות דף י"ד דלא יתחיל ואם התחיל גומר ואביי אמר אתחולי מתחילינן כדקא מתחלי במערבא וכיון דאתחלי מגמר נמי גמרינן. וראיתי לעבודת הגרשוני סי' י"ג שהביא בשם הרב מוהר"ר טעביל רופא ז"ל שהקשה דאיך שייך להתיר משום ריוח מועט לנחור ולעבור על צער בעלי חיים דאורייתא וכתב עבודת הגרשוני ז"ל דלא שייך צער בעלי חיים רק בעוד הבע"ח בחיים חיותו ברובץ תחת משאו או בחסימת שור בדישו או לעקר בע"ח אבל מי שנוחר את הבהמה לא שייך צער בעלי חיים דאטו הבהמה אחינו היא דיהיה שייך ברור לו מיתה יפה והביא ראיה מהא דאמרו בחולין דף ז' עקרנא להו איכא צער בע"ח קטלינא להו איכא משום בל תשחית והא כבר השיב דשייך משום צער בע"ח וע"כ דבמיתה לא שייך צער בעלי חיים וכן מצאתי בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' יו"ד שכתב כן מדעתא דנפשיה ומראיה זו ע"ש. ולפענ"ד נעלם מהם דברי החינוך מצוה מ"ח דטעם מצוה זו לשחוט מן הצואר משום דרוב דם יוצא מן הצואר ועוד משום צער בעלי חיים וכן בסכין פגום אסור משום צער בעלי חיים ומוכיח מזה דצער בעלי חיים מן התורה ע"ש הרי דגם בבע"ח שייך משום צער בע"ח וראיתו מחולין דף ז' לפענ"ד יש לדחות דבאמת כיון שאמר שיש מלאך המות בביתו של זה שפיר מותר לקטול דפ"נ דאדם ודאי דוחה כל האיסורים רק דאסור משום בל תשחית ואף דפ"נ דוחה מ"מ כיון שרבי החזיק אותם ורק דר"פ ב"י חש להו איכא משום בל תשחית דאינו סכנה ברורה ואף ספק פ"נ ליכא דעדיין לא קרה שום דבר אבל לקטול להו ליכא משום צער בעלי חיים דצערא דאדם עדיף דהרי ר"פ אמר מלאך המות בביתו של זה ונמצא יוכל להיות צער לאדם ובודאי עדיף מצער בעלי חיים דבהמה ולזה הוכרח לומר משום בל תשחית וא"כ צער דאדם לא עדיף מעבירה דבל תשחית דאיכא איסור ברור ואף דבנדרים דף פ' נחלקו ר"י ורבנן בכביסתם וחיי אחרים ור"י ס"ל דצער שלו עדיף מחיי אחרים וכן פסקו ברמב"ם וטוש"ע אהע"ז סי' פ' וע"ש בב"ש מ"מ זה כשיש לזה צער ברור אבל כאן רק ר"פ חש לזה וע"כ לא רצה ללכת ולא יהיה לו צער וחש אף לבל תשחית דבהמה אבל לקטול ליכא שום חשש דצערא של אדם עדיף מצער בעלי חיים אבל לעקר הפרסות יש צער בע"ח בעוד בחיים חיותא וזה חמור כמ"ש עבוה"ג בעצמו וע"כ חש ר"פ אף דיש צער של אדם דצער של אדם אינו רק לפי שעה והבהמה יהיה לה צער לעולם אבל לקטול יהיה רק צער לשעה לבע"ח כבהמה לא חש לזה משום דצער דאדם עדיף ולכך לא אמר רק משום בל תשחית דהשחתה היא גם כן לעולם ודו"ק. ומ"ש העבודת הגרשוני דא"כ איך אמרו בחולין דף כ"ז ואימא מאזנו וכו' דקרע ואזיל עד דם הנפש והרי יהיה צער בעלי חיים גדול ולכך ראוי לומר שיהיה מן הצואר ל"ק לפענ"ד דכל דלא ידענו שהשחיטה מהצואר והוה ספק אי התורה כוונה מהצואר או מאזנו לא שייך משום צער בעלי חיים כדאמר אביי בע"ז דף י"ג דפריך הש"ס והא איכא צער בע"ח אמר אביי רחמנא אמר את סוסיהם תעקר והיינו כל דהתורה אמרה כן שוב אי אפשר לאסור משום צעב"ח וה"ה כאן אם היה ס"ד מאזנו לא שייך משום צעב"ח. והנה מדברי אביי ראיה למ"ש הט"ז סי' קמ"ז הנ"ל דכל דהתורה התירה לא מצו חכמים לאסור דאל"כ יקשה למ"ד צער בע"ח דרבנן א"כ מה משני אביי רחמנא אמר את סוסיהם תעקר והא מ"מ רבנן אסרו וע"כ משום דכל דהתורה התירה בפירוש לא מצו חז"ל לאסור ודו"ק. ומיהו יש לומר דצער בע"ח הוא משום רחמנות על הבע"ח והשי"ת צוה לרחם על בע"ח וא"כ אף דרק צער בע"ח דרבנן מכל מקום כיון דהתורה לא הי' לה רחמנות על בע"ח איך אפשר דהתורה לא היה לה רחמנות ורבנן ירחמו עליה והרי התורה אמרה את סוסיהם תעקר ואף דכל צער בע"ח דרבנן היינו שהתורה לא הזהירה ע"ז רק רבנן אמרו לפנים משוה"ד אבל מה דהתורה אמרה בהדיא את סוסיהם תעקר ולא היה לה רחמנות שוב רבנן לא יכלו לרחם יותר מהשי"ת כביכול: