שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ס״ד (ב׳)

מכתבו הגיעני עש"ק העבר והנה הקשה לשאול חמשה שאלות ואני טרוד כעת שהוטל עלי עול הרבנות וההוראה ובכ"ז אמרתי להשיבו בקצרה. והנה אשר שאל בענין טהרת יינם אצל הנכרי ביין אדום שעושין על אופן זה שדורכים יין בגיגית והיין אדום צ"ל עם החרצנים זמן ב' שבועות ויין בגיגית עומד בבית כרמים של נכרים בלי חותם והחרצנים עומדים למעלה כמו כיסוי על היין צלול ולפעמים שותה הנכרי מהיין שנותן כלי תחת החרצנים וניטל לתוכה יין ובנקל יכול להכניס גם סל להמשיך יין וע"ז תמה מעלתו היאך מכניסין עצמן לבית הספק והביא שו"ת הצ"ץ סי' י"ג שאלה כזו ע"י שנוהגים שקונים ענבים דרוכים מבית הגוי וא"כ נ"ד לא הוה רק ספק השקול ולא רגיל שאין רגילים להכניס הסל לתוך הגיגית והחרצנים למעלה הם כמו כיסוי וע"ז רצה מעלתו להתיר דהו"ל ספק דרבנן דסתם יינם מדרבנן והקשה דא"כ אמאי אסרו בש"ע סי' קכ"ג בגיגית מלאה ענבים שמא המשיך והא הוה ספק דרבנן וכתב דאין עושין ספק דרבנן לכתחילה והאריך בזה בפלפול ויבואר לפנינו. והנה אשיב על ראשון ראשון מ"ש דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה לא הבינותי דזה שייך היכא שאנן עושין ספק דרבנן עד"מ חטים נבללים לזבון לעכו"ם ויש חשש שמא יזבין העכו"ם לישראל וכן בדרוסה למכור לעכו"ם א"כ אנן עושין הספק לכתחלה דכעת היא ודאי איסור דרבנן או ספק איסור תורה דהוה כודאי איסור וכל שיש ספק שמא ימכור לישראל אנן עושין הספק בידים וזה אסור וכמ"ש בשו"ת מהרי"ט בשניות בחלק יו"ד סי' ב' דהו"ל כמבטל איסור לכתחלה אבל כאן דזה הספק כבר נעשה שכבר היה בבית הגוי ויש ספק שמא המשיך או שנתן הסל וא"כ אנן קונים ספק איסור דרבנן ואנן לא מבטלין האיסור וכבר נתהוה הספק דשמא המשיך ותלינן דלא המשיך ול"ש סד"ר ויש להמתיק יותר דכל דאמרינן ספק דרבנן לקולא ותלינן שלא נתהוה האיסור א"כ אין כאן שום איסור כלל וז"ב ועיין מגן גבורים סי' י"ב במ"ש בשם השב יעקב ולא נפניתי כעת אמנם גוף הדבר דנימא ביי"נ ספק דרבנן לקולא יהיה סתירה בכמה מקומות ביי"נ ובאמת מצינו הרבה ספיקות דרבנן שאזלינן לחומרא כמ"ש המרדכי בשם רבינו ברוך הובא בש"ך בכללי הס"ס ובמהרי"ט שם ומה גם דיי"נ עיקרו בדאורייתא והוא חמור וא"כ לא מצינו להקל מטעם זה ומ"ש מעכ"ת לחזק ההיתר מטעם דהענבים והיין היו להם חזקת היתר והביא דברי הט"ז בי"ד סי' ק"ה לענין ספק כבוש ותמה בזה על הש"ע דלמה לא הקילו בשביל חזקת ההיתר תמה אני עליו דאיך שייך חזקת היתר הא כל זמן שהיין בהענבים טרם נמשך אין עליו שם יין עד שלא שייך בו איסור יי"נ וא"כ הענבים הם יש להם חזקת היתר אבל היין שיוצא מהם לא היה להם חזקת היתר וכל שספק אם נתנו בסל שהמשיך היין א"כ בעת שנעשה היין הוא בספק איסור ולא שייך חזקת היתר וז"ב ופשוט ומ"ש מעלתו ע"פ מ"ש בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ט"ו דספק השקול לא אזלינן בתר חזקת היתר. הנה באמת זה דבר שאי אפשר וכבר יחדתי בזה קונטרס מיוחד ואכ"מ אבל בכאן אין צריכין לזה. אך בגוף הדין נראה לפענ"ד דהדבר ברור דכשר דכיון שאינו רגיל להכניס סל א"כ אדרבא נוטה יותר להיתר מלאיסור ופשיטא דבספק דרבנן כהאי גונא מותר דמ"ש מעלתו דמקרי ספק השקול לא ידעתי אחרי שאינו רגיל לעשות כן שוב יותר נוטה להתיר ובכה"ג לא מקרי ספק השקול וכמ"ש הש"ך בכללי הספיקות והמעיין בשו"ת צ"ץ הנ"ל ימצא דעיקר סמיכתו היא דכל שאינו רגיל לעשות כן לא היה ספק השקול כנלפענ"ד. ומ"ש מעלתו על מה סמכו מוכרי יין לטעום סתם יינם אחרי דהפרמ"ג כתב דאף בדרבנן טעימה אסור ומעלתו הביא דברי התוס' ביבמות דף פ"ט ע"ב ד"ה איבעיא ליה למטעם הנה גם אני כתבתי כן בגליון הש"ע שלי ביו"ד סי' מ"ב ומצאתי בתב"ש סי' מ"ב שהרגיש בזה. ומ"ש מעלתו בשם הפרמ"ג בפתיחה כוללת דחצי שיעור בדרבנן מותר ומעלתו האריך בזה. האמת אגיד שאין דרכי לעיין בספרי האחרונים והפרמ"ג אף כי רב גובריה מכל מקום אחרי שקיצר הרבה אין דרכי לעיין בדבריו שצ"ע רב ובדיקה רבה בספריו וטוב לי כי אעיין בקדמונים. אמנם בגוף הדבר הנה טעימה ופולט ודאי לפענ"ד מותר דהנה טעימה ופולט לפענ"ד אין מגיע רק עד בין השיניים וא"כ בשל בין השינים כ"א לא פליגי דמותר ואינו מצטרף כמבואר בחולין דף ק"ג ואף אם נימא דמגיע עד בין החניכים מכל מקום לפענ"ד כיון דחניכים אינו הנאה גמורה ואף דקי"ל דבין החניכים מצטרף היינו כשמגיע אח"כ לב"מ אז מצטרף של בין החניכים אבל במקום דאין מגיע לב"מ רק להחניכים ד"ה מותר וא"כ מכ"ש באיסור דרבנן וא"ל דזה דוקא באיסור אכילה אבל לא ביי"נ דאסור בהנאה דזה אינו דכל הנאה שאינו מחמת שנהנה מאכילה מותר בי"ין כמו שמקילין לסחור ביי"נ ורק להנות דרך הנאה שהוא באכילה ובזה בבין החניכים ליכא הנאה ועיין כ"מ פי"ד ממ"א ובגליון בדפוס שם הג"ה וכתבתי בצידו דדברי הכ"מ הם מהופכים ודברי הכ"מ נכונים. שוב ראיתי בפרי מגדים במשבצות סי' צ"ח שכתב דטעימה הוה בחניכים ולא ידעתי מה פשיטא ליה ולפענ"ד להיפך דאינו רק עד השינים ואף דנימא דהוה בחניכים מכל מקום שרי כמ"ש כנלפענ"ד. ומ"ש מעלתו להסתפק במה שנמצא טעות בס"ת בפסוק ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי שנחסר תיבת אל יוסף ונסתפקו אם נימא דאל שדי הוא שם דאל ונתקדש ושוב אסור למחקו או דלמא דכוון לחול אל בסגול וא"כ לא נתקדש ושוב אי אפשר לתקן: