שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ס״ג (ג׳)

ובזה ממילא מבואר דלכך עד המסייע פוטר משבועה דמספק לא יוכל לחייב שבועה דהא יש עד המסייע וניהו דהכחשת בע"ד לא נחשב עד אבל עכ"פ לענין שבועה לא שייך לחייבו מספק דמכל מקום העד מסייע לו לפטור משבועה כנ"ל. ובזה מיושב קושית המהר"ם שיף הנ"ל דאם דכופר הכל פטור משום דאין אדם מעיז א"כ יקשה למה יוכל העד לחייב שבועה כיון דהבע"ד מכחיש ועד אחד בהכחשה לא הוה עד כלל וא"ל דעכ"פ ספק הוה וחייב שבועה דזה אינו דהא הבע"ד יותר מהימן דהא יש לו חזקה דאין אדם מעיז ומהראוי להאמינו יותר וז"ב כשמש וע"כ דכופר הכל פטור מגזירת הכתוב ואין ראיה מדלא מעיז די"ל דיוכל להעיז וכופר הכל דפטור היא גזירת הכתוב. והנה הב"ש אחרון הקשה על קושית התוס' מדאיצטריך ע"א דלכאורה יש לומר דאצטריך עד אחד להורות דעד המסייע פוטר דנלמד מק"ו מעד המחייב ואם לא נדע דעד יכול לחייב שוב לא שייך ק"ו ולא נודע דעד המסייע פוטר ומיהו יש לומר דקושית התוס' לכתוב בהדיא דעד המסייע פוטר ולחיוב ל"צ לע"א אך לפמ"ש הש"ך בסי' פ"ז דהיכא דיש עד המחייב ויש עד המסייע לפטור העד המחייב נאמן או דעכ"פ אוקי חד להדי חד א"כ נ"מ לענין זה דאם עד יוכל לחייב והו"ל עד א"כ עד המחייב נאמן מתורת עד אבל אם עד המחייב אין לו תורת עד א"כ שוב עד המסייע יהיה נאמן ולכך אצטריך עד לחייב והיא קושיא מושכלת. ולפענ"ד נראה דהנה לכאורה מהראוי יותר להאמין לעד המחייב ממה שנאמין העד המסייע דעד המחייב לא שייך לחוש שמא שכרו דמה יועיל בזה הא יוכל לשבע נגדו ויפטר וא"כ למה ישכור אותו אבל עד המסייע שייך לחוש שמא שכרו כדי שיפטור משבועה דהוא לא ירצה לשבע לשקר ע"כ שכרו להיות לו עד המסייע וזו לכאורה הערה נפלאה ולמה לו לש"ך לחדש דעד המחייב נאמן יותר או דאוקי חד להדי חד וכמ"ש ביו"ד סי' קכ"ז ות"ל דלעד המחייב יותר ראוי להאמינו. אך נראה דלעד המחייב אינו ראוי להאמינו להוציא שבועה דגם שבועה אינו יכול להוציא מספק משא"כ עד המסייע לפטור מהראוי יותר להאמין וזה באמת ק"ו דהרא"ש שלמד עד המסייע מק"ו דעד המחייב ולכך איצטריך הש"ס לחדש דעד המחייב יותר ראוי להאמין או דאוקי חד להדי חד ולפ"ז נראה לי דשפיר הקשו התוס' דלמה לי עד אחד ולכתוב דעד המסייע פוטר דאין לומר דאצטריך דאם אינו בתורת עד שוב יהיה המסייע נאמן יותר דזה אינו כיון דכ"ה חייב אף בלא עד א"כ שוב שייך לומר דעד המסייע לא יהיה נאמן דשמא שכרו דא"ל דהשתא דעד יכול לחייב ולהוציא שבועה מכ"ש לפטור דזה אינו דלחייב ל"צ כלל לעד וא"כ אינו עד כלל ושוב עד המסייע יש חשש שמא שכרו וז"ב. ובזה יש ליישב קושית הגאון מוה' משלם ז"ל דמה מועיל מה שמחייב בטוענו בספק דאכתי יוכל לפרוע לו ואח"כ יתבענו דשלם שלא כדין ויתחייב זה שבועה כמו כל כופר הכל וא"י לשבע דהא א"י ובכה"ג לא מועיל העד כיון דהוה מחויב שבועה וא"י לשבע משלם לא מועיל העד. ולפמ"ש אתי שפיר דבכהאי גוונא מועיל העד דהא מתחלה בא רק לשבועה ולא שייך שמא שכרו וא"כ לא בא רק לענין שבועה אף שזה פרע לו מכל מקום העד לא בא רק לשבועה ושאני הך דחידש הש"ך דמחויב שבועה ואיל"מ לא מועיל עד דשם מתחלה בא לפטור ממון אבל כאן בא מתחלה לשבועה ורק אח"כ זה כשפרע רוצה שיהיה מחויב שבועה ואיל"מ וזה מועיל העד המסייע לפטור ודו"ק: