שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ס״ג (ב׳)

ובזה מיושב היטב מ"ש התוס' בב"מ דף ג' דאצטריך עד א' במקום שא"י ונודע הקושיא דא"כ יוכל לפרע ואח"כ יתבענו שנית ולא יוכל לשבע דהא א"י. ולפמ"ש אתי שפיר דבכה"ג שוב חיישינן שמא שכרו וכיון דבתחלה לא בא רק לשבועה ולא נגמר על ידו ובזה יש לישב קושית המהר"ם שיף דאצטריך ע"א במקום שא"י להעיז ולפמ"ש בזה שייך לומר דלמא שכרו ואין לומר דיכול לשבע דזה אינו דכל דיש עד אחד נגדו יתבייש ולא יוכל להעיז אף שהאמת אתו שיתבייש בפני העולם שהרי יש עד א' נגדו ודו"ק כי יש לפקפק בכ"ז ורשמתי למזכרת. ובחידושי אמרתי במה דעד אחד אינו נאמן לממון ולשבועה המניה דהנה כבר נודע מ"ש הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק י"ד דעד א' בהכחשה אינו נאמן היינו דזה שמכחישו נאמן נגד העד והביא דברי הש"ס בקידושין דף ס"ה דאמר ותסברא עד אחד בהכחשה מהימן ע"ש ברש"י שיש גרסאות מתחלפו' ובשו"ת מהר"ם פדוואה האריך בזה ולפ"ז לכך עד אחד אינו נאמן לחייב ממון משום דעד אחד בהכחשה אינו נאמן כיון שהבע"ד מכחישו אינו נאמן אבל לשבועה כיון דזה מכחיש לזה והו"ל ספק לכך יכול לחייב שבועה והא דבקידושין שם א"י לחייב שבועה היינו כמ"ש בשו"ת מהר"ם פדוואה דבקידושין לא שייך ענין שבועה ועיין בסי' פ"ז בחו"מ דבאיסור לא שייך שבועה אבל בממון שייך שבועה דעכ"פ מידי ספק לא יצא וחייב שבועה וז"ב. איברא דלפ"ז במקום שזה א"י ואינו מכחישו בבירור שוב יהיה יכול העד לחייבו ממון וזה אינו דאין עד אחד קם לממון אך נראה דאיני יודע אם נתחייבתי לא מהימן ע"א דאוקמינן אחזקה דממונא דזה לא נתחייב ממון וכמ"ש הט"ז בטעם דאיני יודע אם נתחייבתי דמוקמינן אחזקה ע"ש בסי' ע"ה ועד אחד אינו נאמן נגד החזקה והתורה לא חייבה שבועה בטוען א"י כמ"ש הש"ך בסי' ע"ה אבל כשזה מכחישו בברי כיון ששייך שבועה ס"ד דיתחייב ממון גם כן שהרי עד אחד יש לו עליו חיוב שבועה א"כ למה יפטור ובזה צ"ל דהוה הכחשת בע"ד ואינו יכול לחייב ממון דהרי זה מכחישו ועד אחד בהכחשת בע"ד לא הוה תורת עד כלל אבל שבועה חייב דנשאר ספק אם העד מהימן או הבע"ד והו"ל ספק וז"ב: