שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ס״ב (ג׳)

עוד נראה לי בכוונת הרמב"ן דהנה לכאורה קשה היאך יכול לקדשה בשט"ח הא בהא דאמרו בקידושין דף ח' התקדשי לי במנה ונתן לה משכון אינה מקודשת מ"ט מנה אין כאן משכון אין כאן כתבו הרמב"ן והר"ן דאף דמקדש במלוה דאחרים מקודשת אי לאו דלא סמכה דעתה דשמא ימחול וא"כ כאן דל"מ מחילה למה לא תהיה מקודשת וכתבו דש"ה דכל דקדש האשה באותה מלוה שוב לא שייכי כסף קידושין גבי מקדש כלל ואין לו למלוה כלום אצלו ממנה זו אבל כאן המנה אגיד גביה דהמקדש וכסף קידושין דאגיד גבי דהמקדש לאו קידושין מקרי ע"ש ולפ"ז צריך ביאור דלפמ"ש ר"ת דאף דמכירת שטרות דאורייתא מ"מ ה"ט דיכול למחול משום דשני שעבודים יש שעבוד הגוף ושעבוד נכסי והשיעבוד הגוף אינו יכול למכור כלל וכל שמוחל שעבוד הגוף שעבוד נכסי פקע ע"ש ולפ"ז כיון דשעבוד הגוף נשאר אצלו ואינו יכול למכרו שוב מקרי אגיד גביה ואמאי תהיה מקודשת ובשלמא מה דיכול למחול לא נקרא אגיד גביה דאם ימחול לא נשאר אצלו כלום דבין אם ימחול או לא עכ"פ להמקדש אין לו כלום אבל אכתי קשה דהא שעבוד הגוף נשאר אצלו מה שלא יכול למכור ומקרי אגיד גביה וצ"ל דזה לא מקרי אגיד גביה דמה דלא יכול למכור לפי שאין בו ממש וכדומה לא מקרי אגיד גביה וכעין דאמרו בגיטין דלא שייר בקנינו ע"ש בדף י"ג וה"ה כאן ולפ"ז שפיר מוכח דמכירת שטרות דאורייתא דאם נימא דמן התורה אינו יכול למכור כלל אף שעבוד נכסי לפי שאין גופו ממון א"כ שוב מקרי אגיד גביה דהרי הכסף נשאר אצלו ושוב מקרי שייר בקנינו אצל שעבוד הגוף דלא שייך לומר דלא שייר בקנינו דהרי גם השעבוד נכסי אינו יכול למכור מן התורה ושוב מקרי אגיד גביה ולפ"ז זהו בשטר אבל מלוה ע"פ לא מקרי אגיד גביה דהא נתן לה כל המלוה ולא נשאר אצלו כלום ואף אם נימא דמעמ"ש יכול למחול כדעת הרמב"ן מ"מ לא מקרי אגיד גביה כלל דממנ"פ עכ"פ אצלו לא נשאר כלום וזה ברור ודו"ק היטב: