ובזה מיושב היטב קושית הפ"י על הרמב"ן דכפי מה שהיה דוחק לרמב"ן לומר דמקודשת היינו מדרבנן מה יענה במעמד שלשתן דודאי הוא דרבנן. ולפמ"ש אתי שפיר דלר"מ דס"ל דשייך אף במלוה מעמד שלשתן מה בכך שהוא מדרבנן יכול להיות דמקודשת אבל דר"ג לא שייך דניהו דזה התחייב ליתן אבל מכל מקום היא לא סמכה דעתה דבמה יתחייב הלוה ליתן והרי במלוה לא שייך מעמד שלשתן דלא סמכא דעתא וא"כ פשיטא משום דר"ג בודאי לא סמכא דעתא ורק במעמד שלשתן סמכא דעתא אבל במכירת שטרות אי לא הוה רק מדרבנן למה לא יועיל מכח דר"ג וא"ל דלא ניחא ליה דהא גם מכירת שטרות דרבנן אבל במעמד שלשתן יש לומר דלא סמכה דעתיה דבמה יצטרך זה הלוה לתת ובזה ל"מ מה שזה סמך דעתו לתת ולהתחייב וע"כ צריך מעמד שלשתן ונתחייב הלה ליתן וז"ב כשמש. ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דהא במעמ"ש גם כן שייך הך דשמואל דיכול למחול ולא סמכה דעתה ומזה הוציאו דמע"ש א"י למחול אבל הרמב"ן העתיק דאף במעמ"ש יכול למחול והדרא קושיא לדוכתא ולפמ"ש אתי שפיר דכל דאמר מעמ"ש ונתחייב הלה ליתן שוב המקדש א"י למחול דגמר ומקנה מדר"ג ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ס״ב (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.