שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ס״א (ג׳)

ובזה נראה מ"ש הריטב"א בחידושיו לסוכה דף ל"א דלמה מותר כל דמצות לאו להנות נתנו והא מתהני משכר מצוה שמגיע לו בעוה"ב ע"ש ולפמ"ש זה הוה הנאה הבאה לו בע"כ דהוא צריך לקיים המצוה ולעול נתנו ולא חשיב הנאה ואינו רשאי לקיים ע"מ לקבל פרס וז"ב. איברא דאכתי צ"ע כל דיכול לקיים המצוה באופן שיהיה מותר לא חשיב הנאה הבאה לו לאדם בע"כ דהא אפשר בע"א ועכ"פ הנאה הבאה מאיליה לא שייך בזה. אך נראה כיון דהנאת המצוה לא אכפת לן דמותר להנות דזה ודאי לא חשיב הנאה של איסור דהוא מתכוין לשם מצוה רק מה דיש לו הנאת הגוף בהדי מצותו ובזה שוב הו"ל הנאה הבאה מאיליה כיון שעיקרו מכוין לשם מצוה וז"ב ודו"ק. שבתי וראיתי דאף דנימא דלא מקרי הנאה הבאה בע"כ כיון דאפשר לקיים ע"י אחר תו לא חשוב הנאה כיון דיכול לקיים באחר מה אכפת ליה דוקא בשופר של עולה א"כ בכה"ג שוב ל"ח הנאה ושאני ביבום דניהו דיכול לקיים ע"י חליצה אבל הנאת הגוף הבאה לו מהיבום אי אפשר רק ע"י יבום ושוב הו"ל הנאת הגוף בהדי מצותה דגוף המצוה מקיים ע"י חליצה וכשמכוין ליופי והנאה שוב חשוב הנאה משא"כ כאן וז"ב ודו"ק. ובגוף הקושיא דיבא עשה דשופר וידחה ל"ת דמעילה נראה לפענ"ד ברור דלא קשה דהרי מפסיד להקדש שמועל בהקדש והרי אף בגזילת חברו לא יוכל לקיים המצוה כי אם ביאוש ושינוי רשות מכ"ש בהפסד להקדש דודאי לא אמרה תורה שיעשה מצוה בגזילת חברו וכ"ש בהקדש וגדולה מזו כתב בשיטה מקובצת ב"ק דף פ' בהאי מעשה דחסיד דאף פקוח נפש אסור לעשות בהפסד ממון חבירו והארכתי בזה בתשובה מכ"ש דלא יוכל לצאת מצות עשה של שופר בל"ת דמעילה ואף דישלם ממון שמעל הרי אמרו בב"ק דף סמ"ך דחבול ישיב רשע גזלה ישלם דאף שישלם הגזילה נקרא רשע וא"כ מכ"ש בדבר של הקדש שאף שמשלם מכל מקום נקרא רשע וכיון שהתורה לא אמרה שיוכל לגזול ולקיים המצוה שוב אין העשה דוחה ולוקה ומשלם ואין עשה דוחה ובפרט שכיון שלוקה הרי אמרי ארבעים בכתפיה וכשר ועיין מנחות דף פ' ובתוס' ריש חולין וא"ל דהא העשה דוחה ואינו לוקה זה אינו דכל שהוא עושה רשעות לא דחי העשה וכל שלכתחלה אסור שוב אף שעבר ומשלם מכל מקום קרינן ביה רשע ואינו מקיים המצוה וזה ברור ודו"ק: