ובזה אמרתי ע"ד הפלפול בהא דפריך על רישא דסיפא מגו דמשתבע שבועה שאינה ברשותו משתבע גם כן אגלגול שבועה כמה היה שוה ומשני תהא במאמינו והקשו בתוס' א"כ גם הרישא נוקמא הכי ולפמ"ש אתי שפיר דהנה לכאורה יקשה לפמ"ש הב"ח סי' צ"ד הובא בש"ך שם ס"ק ה' כל שהנתבע טוען טענת ספק על עיקר השבועה לא שייך גלגול קשה א"כ היאך משכחת לה גלגול כלל הא יקשה מגו דחשוד אממונא וע"כ שספק מלוה ישינה יש לו עליו וא"כ הוה טענת ספק ועל הספק אין מגלגלין וצ"ל דזה אינו דדוקא היכא שטוען בהדיא טענת ספק אבל כל שהוא טוען ודאי ואנן משבעינן ליה דשמא יש לו ספק מלוה ישינה א"כ שפיר מגלגלין דהלוה יטעון מה לי בזה או טוען ששקר טוען דאין לו שום ספק מלוה ישינה זהו כדי לתרץ גוף השבועה אבל מכל מקום לא נפטר עי"ז משבועת הגלגול שזה מגלגל עליו וז"ב ולפ"ז זהו דמשני תהא במאמינו והיינו במינו מצוי בשוק ועיקר השבועה הוא משום כיון שמחולקים בשיוי החפץ שייך לומר שמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו ולפ"ז כל שזה מאמינו שאמת טוען דהיינו שאין לו ספק מלוה ישינה כלל אף שחושדו שמשקר ורוצה לתת עיניו בממון שוב אין מקום להשביעו כלל וא"כ באמת על גוף שא"ב אינו מאמינו כלל רק שאין לו ספק מלוה ישינה עליו ודו"ק היטב כנלפענ"ד ע"ד הפלפול והחידוד:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ס׳ (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.