שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ס׳ (ד׳)

והנה בהיותי בזה בסוגיא דהמפקיד אמרתי ליישב קושית הגאון מוה"רש"ק ז"ל בתפארת שמואל דמה פריך כיון דמשתבע שבועה שאינו ברשותו היכי מצי לאפוקה ומה קושיא דהא הרמב"ם כתב דאם מינו מצוי בשוק לא שייך שבועה שאינו ברשותו וא"כ לוקמה בכה"ג דמצוי בשוק ורק דמחולקים בשוי הדבר ומינו מצוי בשוק בשוי זה ובשוי אחרת וכמ"ש הש"ך סי' ע"ב ס"ק ס' וא"כ ל"ק קושית הש"ס וכבר כתבתי בזה הרבה דברים וכעת חדשות אני מגיד דהנה בטעמו של הרמב"ם דמינו מצוי בשוק לא שייך שבועה שאינה ברשותו תמה הריטב"א בחידושיו לב"מ שם דמה בכך לפעמים אדם נותן עיניו בחפץ זה אף שכיוצא בזה נמצא לאלפים וגם אינו רוצה להטריח עצמו. אמנם נראה דבאמת צריך ביאור היאך שייך שבועה שאינו ברשותו הא כאן קשה כיון דחשוד לעבור על לא תחמוד כמו כן יעבור על השבועה וכעין דאמרו מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ותירוצים של אביי ורבא לא שייך דהא אתה חושדו שהוא בעין ומלוה ישינה ליכא דהרי באמת משלם הממון בכדי שויו ורק על גוף החפץ עובר בלא תחמוד ואיך כשר לשבע. וצריך לומר דזה אינו דהרי לא תחמוד בלא דמי משמע וכן אמרו בהדיא בב"מ דף ה' דמורה היתר ואמר דמי קא יהיבנא. ולפ"ז נראה לי ברור דהענין מה דאמרו דלא תחמוד בלא דמי משמע ונחלקו התוס' והפוסקים אי בלא דמי משמע לאינשי אבל באמת אסור או דבאמת אין איסור וביאור הענין נראה לפענ"ד דבאמת בלא תגזול דשיטת הרמב"ם דגם עכו"ם אסור לגזול והמהרש"ל כתב דהתורה לישראל נאמרה וביאר הח"ץ ז"ל סי' כ"ו שעיקר הכונה לא היתה בשביל העכו"ם רק שאנחנו לא נתגאל במדות ומעשים מכוערים ואכזריות גדולה לגזול ולעשוק ולפ"ז מצות גזילה היא על שני פנים אם שלא לעשות לחבירו עול וגם מבלי לעשות בעצמותו מעשה מגונה ואכזריות ולפ"ז בלא תחמוד כל שנותן ממון א"כ אינו מחסר לחברו בזה נחלקו זה שס"ל דאינו איסור כלל ס"ל דעיקר צווי התורה היה בשביל שלא להגיע לחבירו רעה ובעכו"ם באמת אינו עובר לכך כל שאינו מחסר לחברו ממון לא אכפת לן כמו בפחות משו"פ כל שאינו ממון מוחל לו הישראל ומאן דס"ל דבאמת אסור הוא משום דהפעולה מגונה ואכזריות לחמוד ולמחר יחמוד ולא יתן דמים. ועכ"פ יהיה איך שיהיה עכ"פ לאנשי לא משמע רק בלי דמים ושוב אינו חשוד. ולפ"ז נראה לי ברור דזה דוקא כל שאין מינו מצוי בשוק וא"כ כל שלחברו אינו מחסר ורק בשביל החמדה בלבד עכ"פ לאנשי לא משמע אבל במינו מצוי בשוק א"כ גם הוא אין צריך לחזור רק לקחת מן השוק וכל שאינו עושה כן רק שחמד חפץ של חברו אין לך מדה מגונה גדולה מזו שהרי יש לפניו לקנות ואינו רוצה לטרוח רק לקחת של חברו זה מעשה רשע שהרי חומד חפץ חבירו דוקא וא"כ שוב אין מקום להשביעו וז"ב. ולפ"ז זהו כשאינם מחולקים בשיווי אבל אם מחולקים בשווי שוב שייך לומר ספק מלוה ישינה ורוצה לותר אותו שקל וכדומה וא"כ שוב אינו חשוד וצריך לשבע גם כשמינו מצוי בשוק ויכול לשבע דשייך ספק מלוה ישינה והוא אינו חומד של חבירו רק דרוצה להרויח הספק מלוה ישינה על אותו היתר שנחלקו בשיוי החפץ ודו"ק היטב: