שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ס׳ (ג׳)

והנה הגיד לי הרב הנ"ל ששמע מהגאון מוה' שמחה נתן עלינבערג נ"י דשמע מהגאון מוה' יוזפא ז"ל מ"ק זאלקווא דזה הוה פשיעה דעשה מממון גמור רק גורם לממון דהא בתוך הפסח אינו שוה מידי רק שהוא גורם לממון ששוה לאח"פ וזה עצמו פשיעה דהא קודם הפסח הוא שוה ממון ובמה שלא מכרו הפסיד לו דעשהו דבר הגורם לממון והיא תמוה לפענ"ד דמלבד דגוף הסברא אינו כ"כ חזקה לחייב הגזבר ע"ז אף גם דא"כ גם לר"ש אמאי מעל משום דשוה לאחר פסח והו"ל דבר הגורם לממון וכמ"ש באהע"ז שם דהא פשע דכעת אינו רק גורם לממון ולמה לא מכרו קודם הפסח דאז היה ממון גמור. ומה שהראה הרב מוהר"י שמעלקיש נ"י דברי המרדכי פ' המפקיד וקצה"ח סי' ר"ץ ס"ק ד' דכה"ג הוי פשיעה המעיין יראה שאינו דומה לשם וגם לא ידעתי בהקדש לא שייך כלל דיתחייב מחמת זה דניהו דבפשיעה חייב אף בהקדש מ"מ פשיעה קלה כה"ג שבאמת שוה ממון לאח"פ ורק דבפסח ל"ש ממון כל כה"ג ודאי פטור וגם לא ידעתי למה לא יוכל הגזבר למכור החמץ גם תוך הפסח כל דאינו עובר על בל יראה וא"כ עכ"פ למוכרו לעכו"ם למה לא יוכל וע"כ דברי האהעו"ז תמוהים לפענ"ד. ומה שאמר מעלתו ליישב קושית התוס' בסוכה דף ל"ה ד"ה לפי שהקשו דלמה לי טעמא באשרה ועיר הנדחת מטעם דכתותי מכתת שיעוריה ות"ל דלית ביה דין ממון וע"ז אמר דמשכחת לה דאית ביה דין ממון כגון שהיה שומר על הלולב הלז ואח"כ נעשה אשרה והו"ל דין ממון דיכול לפטור עצמו בזה דהיה אומר הרי שלך לפניך ודבר הגורם לממון חשוב כממון לר"ש והו"ל ככיס מלא מעות כמ"ש הרמב"ן ולק"מ לפמ"ש הצ"ץ סי' ל"א דדוקא כל שליתיה בעיניה חשוב כממון אבל כל זמן דאיתא בעיניה לא חשוב ממון א"כ לא מקרי דין ממון לצאת בו ועיין קצה"ח סי' שפ"ו ובלא"ה לא קי"ל כר"ש ושפיר קשה לדידן למה לן טעמא דכתותי מכתת שעוריה וז"ב: