שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ו׳ (ה׳)

והנה מעלתו כתב דלכך היא נאמנת בטוענת רואית דם מ"ת דהרי הבעל יכול לברר זאת כשתאמר לו שהיא ראתה דם מ"ת יוכל לראות על עד שלו. ובאמת שאין אומר ואין דברים מלבד דהבעל לא ידע כלל שמשקרת ומה"ת יחשוב על אשתו שרוצית להטעות אותו ולא יראה כלל אף גם אם תרצה להטעותו תוכל להכין לה סמרטוטין המלוכלכות בדם מאשה אחרת וכדומה ותראה לו ומה גם אם תאמר שהרגישה שנפתח מקורה תיכף לאחר תשמיש הרי היא נאמנת דהתורה האמינה ומה יוכל הבעל לברר וע"כ דבריו תמוהין אבל מ"ש נכון וברור באופן שנאמנת לומר שראתה דם מחמת תשמיש ג' פעמים. והנה בסי' קט"ו ס"ו בהג"ה מבואר אשה שאמרה לבעלה שזינתה אע"פ שאינה נאמנת אם עמד וגרשה אסור להחזירה ואפילו אם החזירה יש לחוש וכתבו הח"מ והב"ש שם דזה דוקא בעומדת בדבריה אבל אם נתנה אמתלא לדבריה וחוזרת בה נאמנת. והנה מזה מבואר דבנתנה אמתלא אף שגרשה מותרת. ולכאורה יש לתמוה דדבר זה במחלוקת שנוי בין הרים גדולים שהרמב"ם פח"י מהלכות איסורי ביאה ה"ט כתב דאשה שאמרה לבעלה נאנסת אף שהיא מותרת לבעלה הרי אסורה לכל כהן שבעולם אחר שימות בעלה שהרי הודית שהיא זונה ונעשית כחתיכה האסורה והראב"ד השיג שכל שהיתה קטטה ביניהם ונתנה אמתלא לדבריה שמפני כך אמרה שיגרשה בעלה היא נאמנת והה"מ השיב דאין זו אמתלא טובה שאשת ישראל ואינו מצוה לגרשה ועיין במלמ"ל שם דבאשת ישראל ודאי דאין זו אמתלא ועיין ב"ש סי' וא"ו ס"ק כ"ו. ולפענ"ד דבריו אינם מדוקדקים כ"כ במ"ש לפ"ז אף באשת ישראל שאמרה טמאה אני לך אינה נאמנת באמתלא זו והרי באשת ישראל כ"ש דאינה נאמנת שהרי לא נתקבלה דבריה כלל ולפמ"ש הב"ש שם בסופו דבאשת ישראל כיון דהפסידה הכתובה ודאי מהראוי שלא תהני אמתלא א"כ בודאי הלשון אינו מדוקדק ועכ"פ צריך ביאור למה לא העירו שם דהדבר שנוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד והה"מ הנ"ל וא"כ מכ"ש בנדון דידן דלא מועיל אמתלא כלל מה גם דכאן נתקבלו דבריה בבירור שהרי התורה האמינה וספרה לה לעצמה ואף דבש"ס אמרו בכתובות דף כ"ב דאף באשה שאמרה טמאה אני לך וחזרה ואמרה טהורה אני אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת והרי התורה האמינה ונתקבלו דבריה בודאי ואפ"ה מועיל אמתלא מצאתי לש"ב הגאון בעל חוו"ד סי' קפ"ה שכתב שכל שלא אמרה בב"ד יכולה לומר מבודה הייתי ע"ש ולפ"ז בנ"ד דאמרה כן בב"ד פשיטא דאינה נאמנת במקום שהתורה האמינה ועובדא דמהר"ם פדוואה הנ"ל סי' מבואר שלא אמרה כן בפני ב"ד דאל"כ בלא"ה לא יכול לחזור דהוה כמו שגרשה משום שם רע וכמ"ש המהר"ם פדוואה בעצמו שם בהדיא. איברא דאכתי יש לעיין דאיך מועיל אמתלא הא בעושה מעשה ל"מ אמתלא כמבואר ביו"ד סי' קפ"ה והרי אין לך מעשה גדולה מזו שהרי גרשה והדבר תלוי במחלוקת הט"ז והש"ך סי' קפ"ה שם ולהש"ך נאמנת דגם המעשה הוצרכה לעשות ומה גם דכיון שלא אמר לה משום זה אני מגרשך א"כ לא סייע המעשה למה שאמרה ואין מעשה הגירושין מעשה לענין זה שלא תועיל אמתלא. וכן מצאתי בקו"א להפלאה סי' קט"ו שכתב כך בהדיא ובשו"ת נו"ב מהד"ק סי"א ראיתי דבר תמוה שהשואל כתב שם שזכר שראה ברמ"א שאשה שאמרה טמאה אני לך וחזרה ואמרה טהורה אני ונתנה אמתלא לדבריה שנאמנת אף בגירשה והנו"ב כתב שזכרונו כוזב לו ולא כתב הרמ"א שנאמנת באמתלא רק בשלא גרשה אבל בגרשה אינה נאמנת. ובמחכ"ת לא זכר דברי רמ"א הנ"ל שמקורו מדברי מהרמ"פ ושם מבואר שאף בגרשה נאמנת באמתלא וכ"כ הח"מ והב"ש שם. ובמחכת"ה שכל דברי פלפולו היה יכול לפלפל על דברי מהרמ"פ והרמ"א הנ"ל. גם מה שמסיק לבסוף דכיון דהרב הורה שמחמת שמאמין לה שזינתה והאשה נאסרת עליו גרשה לכ"ע א"י להחזיר ע"ש באמת שדבריו נכונים וכן משמע במהרמ"פ שם. והנה הנוב"י כתב שם בנדון דידיה דאין לבטל הגט שהיה בטעות עפ"י המורה משום דכיון שעכשיו מבטלין כל התנאים בשעת הגירושין הוה ככפליה למלתא ולא כפליה לתנאו וראיתי בא"מ שמפקפק בזה דשאני כפליה למלתא דעכ"פ שייך חשש לעז דהעולם יסברו שהוא עפ"י תנאי אבל היכא שאומר בפירוש בלי תנאי לא שייך זאת דהכל יודעים שהיה בלי תנאי וסיים שלפ"ז למ"ד משום קלקולא עכשיו בזמן הזה שמבטלין התנאים בשעת גירושין לא שייך למיחש משום קלקולא ודבריו תמוהין לפענ"ד דא"כ לפ"ז נפל כל הדין בחשש קלקולא דבזמן הזה לא שייך קלקולא וזה אינו דאם כן למה נכתב כלל הדינים בש"ע והיה לו להרמ"א להגיה. אבל במחכ"ת שאני שאר תנאים דעלמא דאין הגירושין בשבילם שפיר בטלו כל התנאים דאין לגרש בתנאי ובעי ספר כריתות שיהיה כריתות לגמרי אבל אם גוף הגירושין היה בשביל ש"ר או נדרים או רואות דם מחמת תשמיש א"כ אי אפשר לומר דאין כאן תנאי דהרי אנן סהדי דבשביל זה מגרשה וא"כ ודאי דהו"ל עכ"פ ככפל למלתא ולא כפל לתנאו. ובלא"ה יש לומר דע"כ לא מבטלין להתנאים דוקא תנאי דלהבא דספק בשעת הגט אם יתקיים או לא ואין זה ספר כריתות אבל כאן דהוא מגרשה בשביל ש"ר א"כ הוה כריתות לגמרי ושפיר לא נתבטל התנאי לגמרי וא"ל דא"כ שוב הגט בטל דזה אינו דכל שלא כפליה לתנאי פשיטא דלא נתבטל הגט כל שלא כפליה והתנאי בטל והמעשה קיים וע"כ דברי הנוב"י והא"מ תמוהים לפענ"ד ולפ"ז בנ"ד מהרבה טעמים אין להחזירה דנאמנת ברואית דם מחמת תשמיש ואינה נאמנת לחזור באמתלא דמלבד דאין זה אמתלא טובה להה"מ והרמב"ם וגם לדברי הראב"ד ל"מ ומה גם שהיה במעשה הגירושין ותנוי במחלוקת הט"ז והש"ך סי' קפ"ה ומה גם שהרי נתגרשה בשביל זה וגם דהתורה האמינה וגם הבעל האמינה ושויא אנפשיה חתיכה דאיסורא כמ"ש הנוב"י שם בשם הה"מ פכ"ד מאישות ואף שהיא לא אמרה בפני הרב שרואית דם מחמת תשמיש רק אביה מכל מקום כל שנתגרשה בשביל זה פשיטא דאין להחזירה ודו"ק ומה גם דגוף הדבר לומר שהרב הראשון מכ"ש הרב הגליל שמוחזקני בו שהוא בקי בחדרי תורה שלא יחקור כלל היאך היה הראיה ויצוה לגרשה בלי שום דרישה וחקירה והרי הבעל לא רצה לגרשה בשביל ד"א רק בשביל זה ומה גם במדינתינו ששייך חר"ג פשיטא דאף אם לא אמר הוה כאמר בפירוש דאל"כ לא הי' יכולין לכופו שיגרש דשייך תרגמ"ה. שבתי וראיתי במה שתמהתי על מהרמ"פ והח"מ והב"ש שלא העירו שזה מחלוקת הרמב"ם והראב"ד הנה על הרמ"א יש להתעורר יותר שהרי בסי' וא"ו סתם כהמחבר שלא העתיק רק דעת הרמב"ם בלבד אמנם באמת יש לומר דמש"ה לא העתיק הרמ"א סיומא דמהרמ"פ שאם נתן אמתלא מועיל ודברי הח"מ והב"ש שהעתיקו סיום דברי המהרמ"פ צ"ע שהרי אנן לא קי"ל כהראב"ד הנ"ל רק כהרמב"ם ויפה כתב הנוב"י שברמ"א לא מוזכר דין זה אבל בח"מ וב"ש ובמהרמ"פ מבואר דבר זה וכמ"ש ועיין מהרי"ט בשניות חלק אהע"ז סי' א' שכתב דכל דמגרשה אין לך מעשה גדולה מזו וא"נ באמתלא ע"ש ועיין שו"ת אא"ז המג"ש בפ"י חלק אהע"ז סי' א' ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"נ: