והנה התחיל לחקור אם נאמנת כלל ברואה מחמת תשמיש ומטעם דהרי בטמאה אני לך למשנה אחרונה אינה נאמנת דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר וביאר הר"ן דלכך אינה נאמנת משום דמדינא אין האשה נאמנת דהרי משועבדת לבעל רק משום דטמאה אני לך כסיפא לה לטעון אמרו במשנה ראשונה דנאמנת דלא מזלזלה נפשה כולי האי ומכי חזו רבנן וכו' שוב אמרו דאינה נאמנת והרא"ש בפ"ב דיבמות כתב דמשום שראו חכמים קלקול הדורות ורוב נשים המשקרות האומרות כך לכך לא נתנו לה נאמנות ולפ"ז לטעם הר"ן והרא"ש יקשה למה תהיה נאמנת כשטוענת שראתה ג' פעמים מחמת תשמיש והא לא שייך מכספא וגם שייך קלקול הדורות והאריך בזה הרבה והאריך בזה בכל פרט. ולפענ"ד אין מקום לקושיא ושאני טמאה אני לך דיש לחוש שעיניה נתנה באחר ולגבי השני תהיה מותרת ולכך רצתה לבזות נפשה כדי שתנשא אבל כאן באמת מה דמותרת להנשא לאחר היינו כשהשני רוצה להנשא לה ולא חש שמא היא באמת רואה מחמת תשמיש אמרינן כיון דלא הוחזקה בכל אצבעות הקלו לה שמותרת להנשא אבל אם הבעל יחוש לעצמו שמא היא באמת רואה דם מחמת תשמיש והוא נכנס עצמו לספק כרת שמא באמת הוא דם מחמת תשמיש ניהו דלא חיישינן מסתמא וקביעות ווסת אינו רק דרבנן אבל מכל מקום הלא יש חשש שמא באמת רואה דם מחמת תשמיש ושמא אצבעות שוות ויכנס לכלל ספק כרת וגם יצטרך לגרשה א"כ למה יכניס עצמו לזה ולא ירצה לשאנה וא"כ פשיטא שלא שייך בזה חשש עיניה נתנה באחר ולמה תאמר כן ואולי לא ירצה הבעל השני לישא אותה ותהיה קרחת מכאן ומכאן ופשיטא דלא שייך בזה שום חשש דאיך תוכל לברר זאת ולא שייך קלקול הדורות בזה דלא תרצה לקלקל עצמה בזה וז"ב מאוד:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ו׳ (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.