שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן נ״ט (ב׳)

והנה בהא דאמרו שמן לא פשט איסורו בכל ישראל ופירשו התוס' ובזה אף שעמדו בנפשותם מכל מקום יכול להתיר וכן משמע בירושלמי פ"ק דשבת לפי מה שהגיה הק"ע שם בפירושו ע"ש אבל אין טעם בדבר. ולפענ"ד נראה ע"פ מה דאמרו בשבת דף ק"ל כל מצוה שמסרו נפשם ע"ז היא מקוימת בהן וכל שלא מסרו נפשם היא מרופה בידם ולפ"ז לכך בי"ח דבר אי אפשר לשנות שמסרו נפשם ע"ז ועמד בידם ולפ"ז זהו עצמו הסימן שכל שלא פשט בקרב ישראל והיה מרופה בידם זה הסימן עצמו שלא מסרו נפשם כל כך ע"ז מדלא נתקיימה בידם לכך יכלו לבטל ודו"ק. וראיתי בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' קכ"ג ביו"ד שהקשה דלמה לא הביא הך דמצינו במדרש הובא בתוס' ע"ז דף ל"ג דאם המלך נוגע בכוס שוב אינו שותה וזורקו והרי לשמואל דלכל ישראל לא הורה אף שהתך הוא דניאל מ"מ כל שלא גזר מהיכן אסרו להם. ולפענ"ד נראה ע"ד שאמרו בתענית דף כ"ו דנהגו הוה ואי בעו למיהדר מצי הדרו וא"כ ניהו דלכל ישראל לא הורה מכל מקום היו נוהגים איסור ברצונם ודו"ק: והנה בהא דאמרו בחולין דף ד' מ"ש שתיה דאמרינן מומר לע"ז לא הוה מומר לכל התורה כולה אכילה נמי מומר לע"ז לא הוה מומר לכל התורה כולה מצאתי בחידושי הר"ן שם שהקשה דניהו דלא הוה מומר לכל התורה כולה אכתי איך שתו הא עכ"פ מומר לאותו דבר הוה והיאך שתו והא יינו ודאי הוה יי"נ והיא תימה גדולה וכתב דאין סתם יינם אסור משום חשש שמא נתנסך דאם איתא דנסכיה לא הוה שתי ליה כדאמרו בריש פרק אין מעמידין אם איתא דאקציה ואם איתא דפלחיה תו לא הוה מזבין ליה אלא משום בנותיהן הוא שנאסר הלכך אי מומר לע"ז הוה מומר לכל התורה כולה כיון דככותי גמור הוא בכלל גזירתן הוא אע"פ שאין בבנותיו איסור חתנות מה"ת אבל אי לא הוה מומר לכל התורה שרי יינן ע"ש. ובאמת שדבר גדול דיבר בזה. אבל לפענ"ד תמוהין דבריו דזה ודאי דיינם משום בנותיהן כדאמרו בהדיא בע"ז דף ל"ז ע"ב אבל באמת הוה גזירה לגזירה ודו"ק: