שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן נ״ז (ה׳)

ובזה יש ליישב קושית מעלתו על הרמב"ם דבבהמת שביעית לענין לפדות כתב דבספק פודין אלמא דט"ה לא חשיב ממון ואילו לענין בכורה כתב דנפטרת דאל"כ הרי משתכר בבכור שהרי יצא מפירות שביעית וביאר הכ"מ דט"ה הוה ע"ש. ולפמ"ש יש לומר דגם ט"ה חשוב ממון ואף דמצות לאו להנות נתנו כל שמגיע לו הנאה אף לאחר עשיית המצוה זה חשיב הנאה כמ"ש השעה"מ פ"ח מלולב בשם ספר מעשה רוקח על הרמב"ם וכאן מה שמחזיק לו הכהן טובה הנה הנאה נמשכת אח"כ וזה הוה הנאת הגוף הנמשכת אחר המצוה וחשיב סחורה אבל מה שנמשך רק בעת עשיית המצוה ונפקע תיכף האיסור זה לא מחשיב הנאה ודו"ק. ובגוף הדבר מה דלא כתב הרמב"ם הטעם משום לאכלה ולא לשריפה כדאמר בש"ס נראה לפענ"ד דבר נכון דהנה באמת צריך ביאור מה דאמרו לאכלה ולא לשריפה ופירש"י דבכור אימורים סלקי לגבוה וקשה טובא דבאמת כאן קנה הבהמה בפירות שביעית והנה יש מחלוקת בין הפוסקים בחו"מ סי' ר"כ אם מכר פרה מכר הולד ואני אומר דאף אם נימא דמכר הולד גם כן ומכ"ש באומר פרה זו מ"מ כאן דהבכור אין בידו למכור ואף קודם שנולד אין בידו להפקיע קדושת בכורה רק כשיטיל מום בו וא"כ שוב לא מכר הולד כלל והרי הוא בכור מעליא (ובזמן שבהמ"ק קיים אסור להטיל מום בו וא"כ אינו מכור כלל) וא"כ מה שייך בזה ולא לשריפה הא הבכור אינו מכור כלל והרי הוא בכור כמו שהיה וע"כ השכיל הרמב"ם וכתב דמקרי סחורה דהרי עכ"פ הוא לא שלם לו בעד הולד וא"כ יש לו ט"ה שיתנהו לכהן ויהיה לו ט"ה דבשלמא אם נפטרת מבכורה א"כ היה נותן לו גם בעד הולד פירות שביעית אבל אם חייבת בבכורה הרי משתכר והו"ל סחורה והש"ס דקאמר הטעם משום לאכלה ולא לשריפה הוא באמת כשמכר לו בפירוש גם הבכור והיינו שיחזיקנו בקדושת בכור ורק הט"ה נתן לו בפירות שביעית וע"ז שייך הטעם משום ולא לשריפה אבל הרמב"ם נתן הטעם גם אם לא ימכר לו רק הבהמה לבד ע"ז נתן הטעם דא"כ הו"ל סחורה. הן אמת דבלא"ה היה מקום לומר דנפטרת מבכורה דאם נימא דחייבת בבכורה הרי מפקיע קדושת שביעית דהרי חליפת שביעית קדיש וכל שנתפס עליו קדושת בכורה הרי הוא קדושת הגוף ולא חל עליו קדושת שביעית שאינו קדושת הגוף וא"כ מפקיעו מקדושת שביעית וז"ש לאכלה ולא לשריפה דהיינו קדושת בכורה דסלקי לגבוה וא"כ הוה משתכר גמור דמפקיע מקדושת שביעית ותופס עליו קדושת בכורה וא"כ אפשר דדברי הרמב"ם והש"ס הם אחד ודו"ק. ומה שהקשה על הב"י שהביא בשם הגהמי"י שאסור לקנות נבלות וטריפות כדי לתנם במתנה וע"ז הקשה דהא בשביעית פ"ח מ"ה ולכולם הוא נותן מתנת חנם וכן מבואר בסוכה דף ל"ט ובע"ז דף ס"ב וכתב שהמח"א הלכות מ"א הקשה מע"ז דף ס"ב וע"ז התפלא דלמה לא הביאו ממשנה מפורשת וגם האריך לפמ"ש בחיבורי יד שאול סי' ע"ר המחלוקת של ר"מ וחכמים בבכורות דף נ"ב אי מתנה כמכר הוא והרי כאן מבואר דמתנה אינו כמכר ולק"מ דשאני שביעית דאוכלין בטובה ושלא בטובה משום דהוה הפקר א"צ להחזיק לו טובה וא"כ כל הטעם דמתנה כמכר משום דמחזיק לו טובה בשביל זה וכמ"ש התוס' פסחים דף כ"ב וכן מבואר בב"מ דף ט"ז ובשביעית לא שייך זאת ודו"ק היטב. ומה שהביא ראיה דפועל ל"ש סחורה דאל"כ איך שומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וכן הקטורת לקחו אומנין בשכרן והרי בקטרת לשיטת הרמב"ם היה גם מור שהוא דם הצפור בחי' שבהודו והרי הוה אסור סחורה והאריך בזה. הנה מקטרת ודאי לק"מ דהרי דם לכ"ע מותר בסחורה כמ"ש הפרי תואר בסי' קי"ז והנוב"י החזיק על ידו. אמנם בלא"ה ל"ק ומיושב גם משומרי ספיחין שהרי מצות לאו להנות נתנו וכאן לא נמשך הנאה אח"כ שהרי קבלו שכר שמירה ואי לא שמרו זאת הי' שומרים דבר אחר המותר ומקבלין שכרן ולא משתרשי כלל. והנה במ"ש הכ"מ דהרמב"ם גרס ולא לסחורה במקום ולא לשריפה אני תמה דבמנחות פ"ד אמרו ורמינהו לאכלה ולא לשריפה ולא מצינו בשום מקום דרשה זו רק כאן כמ"ש הגאון מהר"י פיק ז"ל ע"כ דגירסא דווקנית היא ולא לשריפה ודו"ק ומ"ש למעלה בשם הפרי תואר דדם מותר הנה הפר"ח והתב"ש בסי' י"א ס"ק כ"ד אוסר גם בדם וצ"ע: