שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן נ״ז (ד׳)

והנה בשנת תרי"ט בש"ק נשא ב' סיון יום המיוחס הגיעני תשובה מהרב מוה' יצחק שור אבד"ק טאלמיטש בדבר ששר העיר שכר הבאנק ממכירת בשר הן לערלים ולישראלים והוזיל מכפי אשר היה לאשר עד עתה היה קשר רשעים ליקר השער והאדון הוזיל השער והנה לקח לו טבח ישראל להיות קצב ואין שום אחריות על הקצב רק על השר והנה השו"ב הי' בקושרים ואינו רוצה לשחוט עד כי יתנו לו שני ר"כ בעד כל בהמה והנה כי כן רצה השר לנחור בביתו ושולח למקולין ובא הקצב לשאול אם רשאי וע"ז האריך מעלתו לפלפל אם גבי פועל שייך גם כן האיסור דאין עושין סחורה והנה כבר כתבתי בזה כדבר האמור למעלה ואף לטעם הרשב"א וכמ"ש. והנה מ"ש מעלתו ראיה מהך דלקוט לי ירק היום גם הרב מהורד"ב הביא זאת. אמנם מ"ש מעלתו לענין ט"ה שכתב הר"ש בשם הירושלמי דגם זה מקרי סחורה וע"ז הביא מעלתו מש"ס דילן בבכורות דף י"ב דפודין את הספק אף דיש לו ט"ה דכל דלא מפקע איסורא לא משתרי לא מקרי סחורה אלמא דט"ה אינו מקרי סחורה. לכאורה יפה טען. ובזה אמרתי מה דאמר ר"ח בהמת שביעית פטורה מן הבכורה מ"ט דלאכלה ולא לשריפה והרמב"ם כתב הטעם פ"ה מבכורות ה"ט משום לאכלה ולא לסחורה והראב"ד השיג דבש"ס אמרו משום לאכלה ולא לשריפה וכתב הכ"מ דבנוסחת הרמב"ם היה ולא לסחורה. ולפמ"ש דברי הראב"ד נכונים דבאמת לטעמו של הרמב"ם אינו רק משום ט"ה כמ"ש הכ"מ והרי ר"ח אמר בעצמו דאינו מקרי ממון וע"כ דזה משום ולא לשריפה. אמנם בגוף הדבר נראה לפענ"ד דאין ראיה דאף דנימא דגם ט"ה מקרי סחורה מ"מ לפדות דהו"ל מצוה ומצות לאו להנות ניתנו ולא חשוב סחורה: