שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן נ״ז (ג׳)

והנה ביום ג' בשלח שנת תרח"י הגיעני תשובה מהרב מוהר"ר טודרוס נ"י ראבד"ק ביסקא בעהמ"ח שורש מיעקב במה שנעשו שותפים ישראל ועכו"ם המחזיק הלווראנגין מבשר טריפה והעכו"ם נוחר ואין הישראל עושה כלום רק העכו"ם בעצמו ועושה הכל וע"ז כתב מעלתו דאף אם נימא דאיסור סחורה הוא מה"ת מכל מקום עיקר החשש שמא יבא לאכל וכאן לא שייך זאת וגם אם נימא דגזירת הכתוב הוא מ"מ כל דעכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד ומכ"ש דיש הרבה פוסקים שאינו רק איסור דרבנן ומה גם בנבילות וטריפות אף לדעת הפוסקים דהוא איסור טריפות היינו דוקא בשרצים משא"כ בשאר נבילות וטריפות דאינן רק מדרבנן ועיין בבאר יעקב שהאריך בזה. והנה כ"ז נכון לדינא אך מה שנסתפק הנה מה שיצא לדון בדבר החדש דאם רבים ישראלים שותפים בעסק נבלות וטריפות לטעם של הרשב"א יש להתיר דהרי מדכרו אהדדי וכמ"ש בסי' ער"ה בש"ע או"ח וגם אם יש אחד שמזכירם הנה מה שמחלק בין עומדים ביחד או לא הנה כי כן מבואר בנקה"כ סי' ק"י על דברת הט"ז ס"ק ה' שם אמנם אם אחד מזכיר עיין מג"א סי' ער"ה דלא סמכינן ע"ז לענין רכיבה וכדומה ע"ש בס"ק ה' והנה אם נימא דמותר ביש רבים דמדכרי אהדדי היה מיושב קושית המלמ"ל פ"ח מאיסורי מאכלות שהקשה בהא דאמרו בבכורות דף וא"ו דלמא לסחורה והא אסור לעשות סחורה מה"ת. ולפמ"ש אתי שפיר דנ"מ באם הי' רבים ביחד מסתחרים דמותר. אמנם לפענ"ד ל"מ אם הוא אסור מה"ת פשיטא דאף אם נימא דהטעם הוא שמא יבא לאכול מכל מקום לא שייך להתיר דלא דרשינן דקרא להתיר בא היכא דכתבה התורה סתם ואף אם הוא רק דרבנן מ"מ משום לא פלוג אסרו רבנן בפרט בדבר הקרוב לבא לאיסור דקרוב הדבר שיבא לאכול: