שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן נ״ו (ד׳)

ובזה יש לומר הא דאמרו בש"ס הא מקמא דאמר ליה ר"מ ונאחזו הא לבתר דאמר ר"מ ונאחזו ועיין רש"י שם. ולפמ"ש יש לומר דלאחר שאמר ר"מ ונאחזו לא פליג רחב"ג רק אח"כ בלבד ודו"ק כי קצרתי. ובגוף קושית התוס' שהקשו לרש"י היאך קאמר הש"ס ב"מ דף צ"ד מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא ר"מ ומשמע דרחב"ג פליג עליה אני תמה דביותר הו"ל לתמוה על הש"ס שם דמביא בשם אבא חלפתא דאמר משום ר"מ דתנאי שיש בו מעשה בתחלתו תנאו בטל ואמאי לא מביא ממשנה דר"מ אמר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי ושם הוה תנאי קודם למעשה והיא תימה גדולה וביותר תימה דמשמע בדברי הפוסקים דאף מאן דפליג על ר"מ בתנאי כפול מ"מ בתנאי קודם למעשה מודה א"כ למה מייתי מברייתא הא תנאי קודם למעשה הכל מודים ונתקשיתי בזה הרבה ולא מצאתי למי שהרגיש בזה ועיין שיטה מקובצת שם. וכעת אני בקרית חוצות ומחוסר ספרים. אמנם לפענ"ד נראה דלפמ"ש כל שיש תנאי גמור אפשר לומר דיכול לבטל המעשה הקדום ולא נחלקו רק באמירה בעלמא א"כ יש לומר דר"מ ס"ל דאף תנאי גמור בעדים ובהקפדה לא יוכל להטיל בו תנאי וזה לא שמענו ממשנה דר"מ דשם משמע דבעי תנאי קודם למעשה משום דלא היה תנאי גמור ובהקפדה דווקא אבל כל שהיה תנאי גמור גם לר"מ מועיל וע"ז חידש אבא חלפתא דאף בתנאי גמור כל שכבר היה מעשה בתחלתו לא יוכל להטיל בו תנאי וא"כ לא קשה קושית התוס' דרחב"ג באמת מודה לר"מ בתנאי קודם למעשה רק בתנאי גמור פליג על ר"מ. ובזה יש ליישב קושית התוס' בב"מ שם ד"ה אימא סיפא ודו"ק היטב: