שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן נ״ו (ב׳)

ובזה יישב דברי הטור סי' תרנ"ח שהקדים בחלוקה הראשונ' מעשה קודם לתנאי ובחלוקה השניה הקדים תנאי למעש' ולפע"ד נראה דבכה"ג נראה כחזרה ממה שאמר מקודם ולא מהני התנאי לבטל המעשה והרי בתחלה אמר מעשה קודם לתנאי. ולפענ"ד לומר דלמאן דבעי תנאי כפול א"כ צריך לכפול התנאי א"כ נראה כחזרה ואף בהקדים תנאי למעש' בחלוקה הראשונ' אם בחלוקה השנייה הקדים המעשה לתנאי נראה כחזרה ודו"ק ואדרבא למאן דלא בעי תנאי כפול אם בחלוקה השניה קדים המעשה לתנאי בודאי נראה כחזרה דאל"כ למה כפל התנאי כנלפענ"ד. והנה השעה"מ פ"ו מאישות הקשה על הכ"ת הנ"ל דהרי באהע"ז בסי' ל"ח לענין גיטין כתב הטור דצריך להקדים התנאי למעשה גם בחלוק' הראשונה. והנה היניק וחכים כמר מאיר אשכנזי מבראד כתב לי שיש לומר דבאמת יקשה למה לא יועיל התנאי לבטל המעש' אף שהקדים המעשה דהרי תוך כ"ד יכול לחזור מכל וכל מכ"ש בכה"ג שלא ביטל הדבר מכל וכל רק התנאי תנאי בתכ"ד וע"ז כתב דבחלוקה השניה היא יותר מכ"ד לכך ל"מ ולפי"ז בקידושין דל"מ חזרה אף בתכ"ד שפיר צריך להקדים התנאי קודם למעשה גם בחלוק' הראשונה והאריך בזה לישב הרבה קושיות. והשבתי דזה אין לו מקום כלל דהרי משפטי התנאים מבני גד ובני ראובן יליף והרי הקדים התנאי קודם למעשה בחלוקה הראשונ' והשניה ועוד דהרי כל הטעם דתנאי קודם למעש' כדי שלא יבטל התנאי למעשה ומה"ט נסתפק המלמ"ל פ"ו מאשות אם בתנאי דלשעבר צריך להקדים ואם איתא דרק דהכפל התנאי צריך להקדים התנאי אבל בחלוקה הראשונ' דיכול לחזור לא אכפת לן בקדימת המעשה לתנאי א"כ למה לי כפליא ולמה לי להקדים לא יכפול התנאי ויקדים המעש' לתנאי וע"כ צ"ל דכן גזירת התורה שצריך להיות כתנאי בני גד ובני ראובן ואף בתנאי דלשעבר צ"ל כמשפטי התנאים ועיין חידושי הר"ן בגיטין דף מ"ו וא"כ כל שהקדים המעש' לתנאי ולא היה כתנאי בני גד ובני ראובן לא מועיל וגם מה שבקידושין וגיטין לא יוכל לחזור תכ"ד זה רק מדרבנן ולחומרא אבל מה"ת מועיל. שוב ראיתי שגם בישועת יעקב סי' ל"ח רצה לחדש כן לחלק בין קידושין לשאר דברים ולפמ"ש אי אפשר לאמרו ועיין ט"ז סי' ל"ח שם: