ראיתי בבשמים ראש סי' ל"ו שחידש דנותן טעם לפגם בפסח כל זמן שהוא אינו בן יומו עוד קודם יו"ט לא שייך נותן טעם לפגם אף דהוא במשהו אבל כשנעשה נותן טעם לפגם בפסח אז אסור דבמשהו אין חילוק בין פגם לשבח ע"ש. ולפענ"ד לישב בזה דברי הסמ"ג עשין ע"ח דכתב בשם היראים דכל שהן אסורים במשהו נותן טעם לפגם והביא ראיה מהך דאמרו קדרות בפסח ישברו ופריך ולשהנהו אחר הפסח ולעביד בהו שלא במינן ומשני משום גזיר' שמא יעשה בהו במינם פירוש ובמינן אסור וטעם זה שבקדרות פגום הוא לאחר יום ראשון ומה יש לחוש אי עביד בהו במינן ודבריו תמוהים דלמה לא הביא מדברי רב דאמר קדרות בפסח ישברו משמע דנותן טעם לפגם אסור דאל"כ אמאי ישברו וכבר תמה בזה השעה"מ הלכות חמץ ה"ה וכבר כתבתי בזה ולפמ"ש הרא"ש א"ש דקדרות בפסח מצי לומר דנעשה לפגם בפסח ולכך נותן טעם לפגם אסור ומדוקדק לשון קדרות בפסח ישברו אבל מהא דפריך ולשהינהו אחר הפסח ולעביד בהו שלא במינם ומשני משום גזירה א"כ ניהו דנעש' לפגם בפסח אבל לאחר הפסח דגזרינן דלמא אתי למעבד במינם זה ודאי קשה וע"כ דבמשהו נותן טעם לפגם אסור:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן נ״ה
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.