שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן נ״ג (ב׳)

ובזה יתבאר דברי הש"ס בב"ב דף ל"ה בזה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי דר"נ אמר כל דאלים גבר ופריך משתי שטרות ומשני דשם ליכא למיקם עלה דמילתא ולא נודע הסברא ולפמ"ש אתי שפיר דכבר כתבתי דכל הטעם דאלים גבר משום דאטרוחי ב"ד תרי זימני לא מטרחינן והיינו בדעבידי להתגלות וכמבואר שם ברא"ש וכן קי"ל בטור וש"ע שאם מתו העדים ולא יוכל להתברר שוב לא שייך אטרוחי תרי זימני וז"ש התם ליכא למיקם עלה דמלתא וא"כ לא שייך כל דאלים גבר דכל הטעם הוא משום דאטרוחי בי דינא תרי זימני ושם דליכא למיקם עלה דמלתא א"כ אי אפשר להתברר והו"ל כמתו העדים דהב"ד פוסקים הדין כעת אבל כל דאיכא למיקם עלה דמלתא ויש לחוש שיתברר להיפך ונצטרך לפסוק שנית וא"כ שוב אטרוחי בי דינא תרי זימני לא מטרחינן ולכך אמרינן כל דאלים גבר ומה שהקשה מהמחליף דשם איכא למיקם עלה דמלתא כשיבואו עדים כמ"ש הרשב"ם וע"ז משני התם איכא דררא דממונא להאי ודררא דממונא להאי ולא נודע התירוץ כלל לפענ"ד נראה דלפמ"ש הרא"ש הטעם דכל דאלים גבר משום שזה שהוא שלו ימסור נפשו יותר ולפ"ז זהו דמשני בשלמא בארבא דאי דמר לאו דמר א"כ זה ימסור נפשו טפי אבל שם דהספק מתי ילדה היא ספק באמת לשניהם לא שייך לומר דמי שהוא שלו ימסור נפשו טפי דזה ליתא דאטו זה יודע יותר מזה וא"כ באמת שניהם אינם יודעים וא"כ שניהם ימסרו נפשם שבאמת אינם רמאים רק שנולד הספק וא"כ בכה"ג לא שייך כל דאלים גבר ודו"ק היטב כי נכון הוא מאד: