שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ה׳ (ו׳)

ובזה הנה מקום אתי לחלק לפי מה שנחלקו ביבמות דף ל"ט אי ביאת קטן עדיפא מחליצת גדול ואמרו שם דנ"מ לענין שיהוי מצוה לא משהינן אם כן יש לומר דאם יש להקטן עוד אחים דבאמת ביאת קטן היא קנין מרופה ולא קנה שוב אינו קונה מה"ת דלא שייך שיהוי מצוה לא משהינן דיש לקיים ע"י שאר אחין אבל אם אין כאן רק אותו קטן שוב מייבם תיכף ושהוי מצוה לא משהינן. ובזה יש ליישב דברי רש"י הנראה כסותרין בענין זה דביאת קטן וכבר כתבתי בזה בתשובה אחרת וכאן איני מזכיר רק ר"פ ודו"ק היטב. ומ"ש המחבר הנ"ל לפרש בזה דברי הרא"ש בפ"ק דביצה גבי עגל שנולד ביו"ט דצריך שיפריס על גבי קרקע ותמהו עליו כלם ועיין ט"ז יו"ד סי' ט"ו דזה נגד הש"ס וכתב הוא דבדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רוב עיין כו"פ שם ותמצא שדרך בזה אבל לדינא חלילה להורות בזה איסור וגם בדבר שיל"מ אמרינן כל דפריש ודו"ק היטב בכל מ"ש ועיין צל"ח פסחים דף ז' שכתב ג"כ להתיר בדבר שיל"מ כל דפריש מרובא קפריש וגם לא ראה דברי המלמ"ל הנ"ל. והנה בהא דאמרו ספק ביאה טהור ופירשו התוס' בפסחים דף יו"ד ד"ה ספק דר"א מטהר בס"ס אף ברה"י ע"ש וכ"כ בב"ב דף נ"ה ולכאורה צ"ב דא"כ מ"ש דנקט ספק ביאה דוקא ולענ"ד נראה דבאמת צריך להיות ס"ס המתהפך ושם הס"ס אינו מתהפך דספק נכנס ספק לא נכנס ואת"ל נכנס ספק מאהיל על הטומאה ספק לא מאהיל ובזה לא יתהפך דאם תתחיל שמא מאהיל או לא ואת"ל מאהיל שוב לא שייך ספק נכנס אמנם באמת לפמ"ש הש"ך ע"כ צריך לדון אם התחיל לכנס כלל וז"ש ספק ביאה טהור והיינו דבזה טהור בכל גווני אף שאינו מתהפך אבל בספק מגע צ"ל ס"ס המתהפך. ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א שם על התוס' דף ט' שכתבו ד"ה ואם דדמי לספק ביאה והקשה ממנ"פ לרבנן טמא אף בספק ביאה ולר"א בכל ס"ס טהור ולפמ"ש שם ג"כ לא הוה מתהפך דאם תתחיל להיפך שמא אכלתי' ואת"ל לא אכלתי' לא תוכל לומר שמא לא הוה ורק שצריך לדון אם הוה כלל ולכך כתבו דדומה לספק ביאה ולר"א דמטהר בס"ס ודו"ק ודברי רש"י בדף יו"ד שם ד"ה ר' יהודה שכתבו דספק ביאה היא הוא תמוה דברה"ר אין נ"מ בין ספק ביאה או ספק מגע לכ"ע ושם ברה"ר מיירי כמ"ש רש"י ד"ה אם וגם ברה"י לא קי"ל כר"א וכל ספק טמא וצע"ג. ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב קושית הט"ז סי' תל"ח במשנה דאין חוששין שמא גררה חולדה משום דאין לדבר סוף ואמרו טעמא דלא חזינא דשקל הא חזינא חיישינן ואמאי נימא אכלתי' ומשני דאין ספק מוציא מידי ודאי וע"ז הקשה הט"ז הא אכתי הו"ל ס"ס ספק גררה ואם תמצי לומר גררה שמא אכלתי' וע"כ דלא מועול ס"ס ולפמ"ש באמת לא הוה ס"ס המתהפך דאת"ל שלא אכלתי' א"כ היא שם ודאי גררה ולא הוה שום ספק שמא לא גררה וע"כ דמתחלה צריך לדון שמא לא גררה ולא הוחל הריעותא כלל והנה מה דאמרו אין חוששין שמא גררה חולדה דא"כ אין לדבר סוף ולכאורה יקשה למה לי האי טעמא ותיפוק ליה דמהיכי תיתי לאחזוקי ריעותא והכי כבר בדק הבית וצריך לומר דמסתבר לחוש דדרך העכבר לגרר רק משום דאין לדבר סוף לכך לא חיישינן ומעתה שפיר הוה ס"ס שאינו מתהפך דאם לא נימא הטעם דאין לדבר סוף אז שוב לא יהי' מקרי ס"ס דאת"ל לא אכלתי' אין לך עוד ספק וא"ל דמהראוי יותר לדון שמא לא גררה זה אינו דבאמת דרך העכברים לגרר ורק משום דאין לדבר סוף לא חיישינן אבל עכ"פ אין סברא להתחיל בזה הספק שמא לא גררה יותר מספק שמא אכלתי' וע"כ הטעם דאין לדבר סוף וא"כ כל שבדק תקנו חכמים דאין לחוש כלל לשמא גררה ושוב הוה ס"ס דיש לך לדון תחלה שמא לא גררה כלל ודו"ק היטב ומ"ש הט"ז עוד דהו"ל ס"ס שמא קראה לחברתה הוא תמוה דא"כ קשה לשיטת התוס' ג"כ הא הו"ל ס"ס שמא קראה לחברתה וע"כ דלא הוה ס"ס המתהפך דאם נימא שמא לא קראה לחברתה תחלה א"כ אתה מחזיק שזה חמץ דאם לא כן מה נ"מ אם אכלתה או לאו וא"כ שוב אין לך ספק שמא מצה דכבר החזקת בחמץ וא"ל דיש לך לדון תחלה שמא לא הי' כאן חמץ דזה אינו דכל קבוע כמחצה על מחצה וא"כ יש לך לדון שהי' חמץ דהא אקבע כאן חמץ ולכך לא מקרי ס"ס מיהו לפי"ז יקשה גם בככר קטן אין כאן ס"ס דלא הוה מתהפך דאם תימצי לומר לא אכלתי' שוב אין ספק שמא מצה וכמ"ש וע"כ צ"ל כיון דהוה ליה באמת תשע ציבורין של מצה ניהו דלענין הדין הו"ל קבוע אף באחת לגבי תשע אבל עכ"פ יותר יש לתלות דמהרוב לקח והוה מצה וא"כ גם בככר גדול שייך זאת דס"ס מועיל אף בקבוע ועיין ביו"ד סי' ק"י בש"ך: