שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ה׳ (ב׳)

ובזה מיושב היטב קושית התוס' דאף למ"ד דמים בודקין ניהו דבת מקדש היא הא מ"מ כיון דמשל בעל והרי נמצא שהוא טעות למה יקדש וגם הא קי"ל כב"ה דהקדש בטעות אינו הקדש ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שהוא בכ"ש נתקדש וניהו דשלא מדעת אינו קדוש היינו כל שבשעת מעשה הקידוש הי' שלא מדעת אבל כאן דבשעת מעשה הקידוש בת מקדשה ואח"כ נתגלה שהי' טעות בזה שפיר לכ"ע כ"ש מקדשין אף שלא לדעת ודו"ק היטב ועיין מלמ"ל פי"א ממעה"ק ובזה י"ל מ"ש התוס' ביבמות דף כ"ה ראי' דאם אמר איני משקה אותה דנאסרה דאל"כ למה מנחתה נשרפת הא יכול לחזור בו ולחזור ולהשקותם והקשה באבני מלואים סי' מ"א דלמה הא דמנחה נשרפת משום דנדחה ואינו חוזר ונראה ולפמ"ש יש לומר דכל שלא הי' עדן בכלי לא נדחה דיכול לשאל על המנחה וכמו שהקשו התוס' בסוטה דף וא"ו ולא שייך מה שתירצתי למעלה דכאן בעת שרצה להשקותה הי' קודם הקרבה בכלי וא"כ עדיין יכול לחזור בו ולא שייך כלי שרת מקדשין ובזה מיושב מה שהקשו מהא דאיבעיא בסוטה דף כ' בחזרה היא ואמרה איני שותה והקשו היאך יכול לחזור ומאי קמבעיא לי' ולמה לא נפשיט מדמנחתה נשרפת ולפמ"ש א"ש דשם לא שייך בידה לשאל דהיא בודאי אין בידה לשאל וכבר כתבתי בזה בחידושי לסוטה באריכות לישבעד"ז ואכ"מ והנה מן האמור קשיא לי על דברת המהר"י סי' מ"ח דעיסה שלא ניטלה ממנה חלה ונתבשלה כך דנעשה כלו טבל ומ"מ יוכל להפריש אח"כ ויקח באופן שיהי' בעיסה ק"א כנגד החלה דבחלה בחו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש והב"ח השיג ע"ז וכתב דכל שלא ניטלה והורמה החלה לא שייך ביטול באחד ומאה רק שבשעה שמפריש נתקן הכל והט"ז ביו"ד סי' שכ"ד ס"ק י"ד החזיק בדעת מהרי"ו דגם מקודם אוסר ולפמ"ש הא כאן מבואר כהב"ח דהרי הכא המנחה שלא נקמצה דקרי לי' טבלא ואי נימא דגם קודם שנקמצה אוסרת והרי טבל במשהו וכמ"ש התוס' ביומא דף מ"ח ע"ב הנ"ל ולפירוש המהרש"א הקומץ לא בטיל ולפירוש הנו"ב מקרי טבל ועכ"פ מה מועיל מה שיקמיץ אח"כ הא נעשה כלו טבל ואוסר במשהו וע"כ דכל שלא נקמצה לא מתחיל עדן חלקו של כהן וגם מצד הסברא נראה מה מועיל קמיצה בכ"מ הא נאסר קודם שקמץ וע"כ דקודם שקמץ לא מתחיל חלקו של כהן וכמו כן בא"י בחלה לא הי' מועיל כלל כל שלא הפריש בעת גלגול וזה לא שמענו וז"ב. ובזה יש לישב שנית הקושיא הנ"ל דממנ"פ איך יעשה דאם ישאל על כל המנחה שוב יהי' חולין וטבל ואינם שוים המבטל לבטל ואם לא ישאל על כל המנחה רק על הקומץ לבד הא כל שכבר הפריש ואח"כ מחזיר לסלתו פשיטא דאוסר ובזה אף אא"ז הב"ח מודה דהא כבר הפריש וא"כ יפסל כל המנחה ולא יהי' לה תקנה ומה גם שלא יהי' שוים דהמנחה השני' תהי' לה תקנה בהפרשה וזו לא תהי' לה תקנה שהרי טבל אוסר בכל שהו ואף אם תאמר דעכ"פ שם מנחה חדא היא אבל עכ"פ לא שייך לומר דשיריים יהי' כטבל דהא תפסל כל המנחה וז"ב מאד אך כבר כתבתי דדברי המהרש"א תמוהים דאי אפשר לומר דבמנחה ג"כ נקרא טבל ולא בטל והרי כאן מבואר דבטל ונדחקתי למעלה וכעת נראה לי דהנה גוף דברי המהרש"א שכתב מצד הקומץ לא בטיל שהוא עולה לגבוה לא נודע הטעם ואולי חשיב לי' דבר החשוב דלא בטל אך לפע"ד נראה דהנה ביטול איסור הוא דוקא כשלא נודע התערובות אבל כשמכיר אף אחד התערובות ויוכל להסירו לא שייך ביטול ולפ"ז הרי אמרו בב"ק דף כ' דהקדש שלא מדעת כמדעת דמי משום דאיכא דעת שכינה וא"כ הקומץ שעולה לגבוה ואיכא דעת שכינה דידע היטב היכן הוא מעורב וזה חלקו של גבוה איך יתבטל ואלקים ידע מקומה ולא שייך ביטול כנלפע"ד דבר חדש בטעמו של התוס' ומהרש"א מה דקומץ לא בטיל ולפ"ז כאן דעיקר הקושיא דלבטל שירים הטבלא ותהי' כחסרה המנחה הא בזה שפיר שייך ביטול דניהו דאלקים ידע מקומה אבל מ"מ אסור להקריב מנחה חסרה ואטו אם נאבדה המנחה אף שיהי' אחד יודע איזה מקומן של המנחה שנאבדה יהי' רשאין להקטיר מנחה חסרה זה ודאי אינו ובזה מובן היטב מ"ש רש"י דלא פריך להיפך דלבטל הטבל השיריים דלהוי כריבה סלתה דבטל כמאן דליתא דמי ולא איתור לי' והיא תמוה דמ"מ אטו לא נתרבה המנחה בכמות והוה כריבה סלתה ולפמ"ש א"ש דמה דנתרבה אם היינו יכולין להסיר הריבוי היתה המנחה כשרה בכה"ג לכתחלה היתה המנחה כשרה רק שנתערב בתוכה ממנחה אחרת וא"כ הא איכא דעת שכינה ולא שייך ביטול בקומץ והרי הקב"ה ידע מקומה ותעלה לשם קומץ של שניה ולכך לא קשיא לי' רק שחסר המנחה עכ"פ אמנם עדיין קשה מהא דפריך מקומץ שנתערב במנחה או מקומץ שנתערב בשירי חברתה דלבטל השירים להקומץ והיינו ע"כ שלא יעלה לשם קומץ וקשה בזה הא קומץ לא בטל וצ"ע בזה. והנה מ"ש בשם הב"ח דבלא אתחזיק איסור אף בדבר שיל"מ בדרבנן לא אזלינן להחמיר באמת שכ"כ המרדכי ר"פ שלישי מביצה דהא דאמרו ספק יום טוב ספק חול הו"ל דשיל"מ הוא דוקא משום דאתחזק שיש לנו לאוקמא בחזקת שלא נולדה עד יו"ט ע"ש ותמהני על המגיני שלמה בשבת דף ל"ד שהביא ראיה דבספק דרבנן אף באתחזיק לקולא מהא דפריך למ"ד פירות נושרין הו"ל ספק דרבנן והא אתחזיק איסורא שיש לנו להעמידה בחזקת שלא נולדה עד היום ולא הזכיר מדברי המרדכי הנ"ל שכן מבואר סברתו ובאמת דברי המרדכי צ"ע דמה שייך חזקת שלא נולדה דמנ"ל דאותה ביצה לא נולדה עד היום ואטו ראינו אותה קודם שבא לעולם ואם נימא דמחזיקין התרנגולת בחזקת שלא נולדה הנה יש לדון אם חזקת התרנגולת מועיל לביצתה ואף אם נימא דחזקת האם מועיל לבת מ"מ זה דוקא כשנודע התרנגולת שהביצה באה ממנה אבל בספק נולדה ביו"ט או בחול יש לומר דלא נודע כלל האם מהיכן הוא בא הביצה הלז. ודרך אגב אזכור מה דראיתי דבר תימה בספר סידורו של שבת ח"ב נדפס שם קצת תשובות להרב הגאון המחבר ז"ל ונדפס תשובה אי בדבר שיל"מ שנתערב ופירש אחד מהם אי אזלינן בתר רובא או דלמא כיון דיש לו היתר אח"כ לא אזלינן בתר רובא כלל וכתב דמדברי הצמח צדק סי' ס"ט משמע דלא אזלינן בתר רובא כלל דהרי כתב דהטעם דדבר שיל"מ לא בטל דאמרינן למה לנו לאכול באיסור כל דיש לברר וא"כ ה"ה בזה כל זמן דנוכל לברר לא שייך רוב וכ"כ לדקדק מדברי הש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק ל"ב שכתב לפרש חתיכה הראויה להתכבד ודבר שבמנין ובריה וכה"ג ולא כלל דבר שיל"מ עמהם משמע דבדבר שיל"מ לא מועיל כל דפריש מרובא קא פריש ע"ש ותמהני שלא זכר דברי הר"ן פ' אין צדין שכתב להסתפק בזה וכתב דדוקא היכא דאתחזיק איסורא ע"ש א"כ מבואר הדין וכבר האריך הרחיב הדיבור המלמ"ל פ"ז ממעילה הלכה וא"ו ועיינתי בפרמ"ג בש"ך שם וראיתי שהרגיש קצת בזה אבל לא הרגיש בדברי המלמ"ל הנ"ל ועמ"א סי' תצ"ז ס"ק י"ד ומ"ש הספר סידורו של שבת ראיה מהא דאמרו דקטן וקטנה לא מייבמין ולא חולצין לר"מ ולרבנן מייבמין דאזלינן בתר רובא ועל זה הקשה דאמאי ניזיל בתר רובא והא הו"ל דבר שיל"מ לכשיגדיל אלא ודאי דלא שייך בזה דבר שיל"מ דאמרינן דהוא מן הרוב ואין כאן איסור כלל ע"ש שהאריך בזה הנה באמת לפמ"ש הר"ן דכל דאתחזיק איסור אף בדבר שיל"מ לא אזלינן בתר רוב והרי כאן אתחזיק איסור בודאי דבאמת אשת אח בכרת ורק דליבום התורה התירה וכל שהוא ספק אי ראוי ליבום שוב אתחזיק איסורא וקשה גם אם נימא דבזה אזלינן בתר רובא אמנם יש לדחות דע"כ לא כתב הר"ן רק באתחזיק איסורא באותו ענין בעצמו ולא אזלינן בתר רובא דסוף סוף אתחזיק איסורא אבל כאן החזקה הלז אינו מענין הטענה דכל שנימא שראוי ליבום שוב ליכא חזקת איסור ואדרבא בחזקת היתר ליבום קיימא כדאמרו ביבמות דף ל"א וא"כ לא שייך כאן אתחזיק איסורא וז"ב ופשוט. ולכאורה רציתי לומר דטעמו של הר"ן דכתב דבאתחזיק איסורא לא אזלינן בתר רובא משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקת איסור ואתרע לה רובא ולפ"ז הוא הדין כאן כיון דיש חזקת איסור דהיא אשת אח שוב שייך לסמוך מיעוטא לחזקה אך זה אינו דכל שהמיעוט הוא נגד הרוב לא אמרינן סמוך וכמ"ש הרשב"א ביבמות דף קי"ט ע"ש וגם לא שייך בזה חזקת איסור דאדרבא בחזקת היתר ליבום קיימא: