שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ה׳

מה ששאלת מהו הדין באם היא בעיא דלא אפשיטא אם שייך בזה דבר שיל"מ דיאסור לעולם הנה כבר קדמך בזה באו"ה וכתב בשם הא"ז דזה לא מקרי דבר שיל"מ דממנ"פ אם יבא אליהו ויתיר שוב כבר מותר הי' ואני אמרתי ראיה נפלאה לדין הלז מהא דאבעיא ביומא דף מ"ז ע"ב בין הבינים מהו והדר פשטה בין הבינים ספק ותמהו התוס' מה שייך הדר פשטא כיון דגם בתחלתו ספק והנה תירוצם דחוק שהראשון שהגמרא רצה לומר דזה לא יפשוט לעולם יקשה דמה נ"מ ותירוצם השני דהספק הוה אי קומץ או שירים והס"ד הוה איבעיא אי טבלא הוה א"כ הפשיטות הי' דהוה ספק לא כספק של הס"ד וזה לא נזכר כלל וגם לא נמצא כלל בש"ס ולפע"ד הכוונה דבאמת הספק היה אי הוה טבל והו"ל דבר שיל"מ ורק דבאבעיא דלא אפשיטא לא מקרי דשיל"מ ולכך אמר דהוה ספק ולא יפשט לעולם ולא שייך דבר שיל"מ וז"ב ודו"ק ולכאורה לפמ"ש הב"ח באו"ח סי' תצ"ז דבלא אתחזיק איסורא לא מקרי דבר שיל"מ בספק דרבנן וכאן לא הוה דרבנן כמ"ש בתוס' ישנים כאן אך מדברי התוס' לא נראה כדברי הב"ח דא"כ גם בצד הספק דטבלא היה או לא ל"ש דבר שיל"מ כמ"ש הב"ח ונצטרך לומר דה"א דנפשט דטבלא הוה בבירור וזה לא נזכר בתוס' בתירוץ הלז וע"כ דלא ס"ל כהב"ח ועפר"ח שם שחולק עליו אברא דגוף הדבר דהוה דבר שיל"מ צ"ב דלא שייך כאן הטעמים שנאמרו בטבלא ועיין בנו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' קי"ד מ"ש בזה ובאמת מדברי המהרש"א נראה שמטעם קומץ לא בטיל ועי"ז מקרי טבל או דבר שיל"מ אבל באמת דבריו תמוהין דכיון דטבלא הוה ומטעם דלא רצה שיהי' קומץ וכמ"ש התוס' ואיך שייך שלא יבטל בשביל זה וגם צ"ע דקומץ גופא בטיל ועיין מנחות דף כ"ג וע"כ דברי המהרש"א צ"ע וגוף האבעיא דבין הבינים תמה אנכי דחפשתי ברמב"ם פי"ג ממעה"ק ולא מצאתי שיזכור בכלל שאר איבעיות שמזכיר שם וצ"ע עכ"פ הראיה לשיטת או"ה נכונה ודו"ק (ועיין ירושלמי פ"ג דחלה גבי מנחה שנתערבה בחולין קומץ ומתיר את השיריים) ובמנחות אמרו בדף כ"ג מפורש דלא קא מבטלי שירים לקומץ והא הקומץ עולה לגבוה ולא בטל וע"כ דלא כפירוש המהרש"א רק כמ"ש הנו"ב דמטעם טבל קאתינן עלה וטבל לא בטל אברא דעדיין קשה הא התוס' בזבחים דף ע"ג הקשה בד"ה ר"י דהיאך טבל במשהו דהא א"א למבטל דהיינו החולין שיהי' כהטבל וכתבו דמיירי בחולין שהתרומה עודנו ביד הבעלים ואפשר למתשל עליו ולפ"ז בטבל של מנחה שפיר קשה דהא א"א למבטל שיהי' כהמנחה דכאן לא שייך לתירוצם של התוס' וצ"ל דבאמת אנן לא קי"ל כהא דאפשר למבטל שתהי' כבטל וכמ"ש התוס' בנדה דף ע"א דר' יהודה בעצמו לא ס"ל הך דרב הונא ורב חסדא ע"ש. והנה שאלני חכם אחד מווארשא הרב מו"ה משה אהרן נ"י בהא דפריך הש"ס במנחות דא"א בתר מבטל אזלינן שיריים מי קא הוה טבלא והקשה לפי שיטת התוס' בכריתות דף י"ג דקודם זריקה יכול לשאול על ההקדש וא"כ הכי הקמיצה במקום שחיטה ושוב אפשר להיות למבטל כבטל דהיינו לכשישאול עליו וכמ"ש התוס' בזבחים הנ"ל והשבתי דל"מ לפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' שכ"ג דא"י לשאול כל שהפתח מצד התערובות א"כ לא שייך שאלה אלא אף אם נימא דלא כהט"ז מ"מ כאן מי ישאל הא לא נודע מי הבעלים של המנחה זו דיכול לשאול ואף אם נימא דמכירין המנחה מ"מ נראה דלא שייך שאלה דממנ"פ אם ישאל על המנחה כלה שוב לא הוה שירים כטבלא דזה טבל של מנחה וזה חולין לכשישאל עליו ואם לא ישאל רק על הקומץ לבד שוב אין ביד מי לשאול דכל שהמנחה נשארה בקדושתו שוב אין לו בעלים כלל והכהנים א"י להשאיל על דבר שאינו שלהם וז"ב מאד. והנה הרב הנ"ל רצה לחדש דלא שייך כאן שאלה דכ"ש מקדשין אף שלא לדעת והרי הי' בכ"ש ונתקדשו והוה כמו לב"ש דל"מ שאלה בהקדש דאף הקדש טעות הוה הקדש וגם כאן הא הכ"ש מקדשין שלא לדעת והנה דבר גדול דיבר בזה אבל הקשיתי עליו דא"כ מה פריך הש"ס בסוטה דף וא"ו ע"ב דאי אמרת אין המים בודקין תגלי למפרע דכי קדוש בטעות קדוש ותצא לחולין והא כ"ש מקדשין אף שלא לדעת וצ"ל דהש"ס מקשה למה דקי"ל דכ"ש אין מקדשין רק לדעת וא"כ כאן שהיה טעות אין מקדשין וכן פסק הרמב"ם בפ"ז מפהמ"ק. ובזה י"ל הא דמשני גזירה שמא יאמרו מוציאין מכ"ש לחולין והקשו בתוס' כל הני דתנן תצא ותרעה בעדר נמי נימא הכי ולפמ"ש א"ש דהרי אמרו בסוכה נו"ן דלחזקי' אף למ"ד כ"ש אין מקדשין אלא לדעת גזרינן שמא יאמרו שנתקדשה לדעת ועמלמ"ל פ"ז מפהמ"ק ה"כ וא"כ היינו דמשני גזירה שמא יאמרו מוציאין מכ"ש לחולין ודו"ק: