יאצ"ט של רבינו הגדול בעל הט"ז ז"ל. בסי' קנ"ד סי"ח וסי' י"ט בחו"מ מבואר דשיטת הגאונים דלא אמרינן הבא מכח עכו"ם הרי הוא כעכו"ם רק לגריעותא ולא לטיבותא אח"כ בסי"ט מביא הרמ"א על הש"ך דכתב להיפך מסי"ח והרמ"א כתב ע"ז דיש חולקין והיא תימה דהמחבר בסי"ט ס"ל כי"ח דסי"ח ברמ"א וכבר נתקשה בזה הט"ז והש"ך גם הסמ"ע הקשה על סי"ח לשיטת הגאונים דרק לגריעותא ולא לטיבותא מסי' מ"ה לענין הרחיק שני שיטין וסי' ס"ו לענין שאינו יכול למוחלו וסי' ס"ז לענין שמטה דשם פסק דהבא מכח עכו"ם הרי הוא כעכו"ם אף לטיבותא והסמ"ע נדחק בזה וע"ש בט"ז. ולפענ"ד נראה ומקודם נבין סברת הגאונים דרק לגריעותא ולא לטיבותא אמרינן הבא מכח עכו"ם ולמדו מהא דאמרו בב"ב דף ל"ד ישראל הבא מעכו"ם אינו קונה בחזקה דעכו"ם אינו קונה בחזקה. ולפענ"ד הסברא הוא כך דהנה בב"ק דף קי"ג אמרו ישראל ועכו"ם שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לזכותו בדיניהם כו' ואם אתה יכול לזכותו בדינינו כו' והרמב"ם פסק כן בפ"י ממלכים וצ"ע על הטור וש"ע שלא הזכירו כלל ולפ"ז זהו סברתם כיון שהעכו"ם אין לו חזקה בדיניהם א"כ דיינינן ליה כדיניהם וכן לישראל הבא מחמתו. ולפ"ז לכך לגריעותא אמרינן ולא לטיבותא דלטיבותא דיינינן ליה כדיני ישראל:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן מ״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.