שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן מ״ז (ב׳)

תמול היה יא"צ של רבינו הגדול הסמ"ע ז"ל וכאשר הגידו לי מזה לקחתי ש"ע חו"מ ומצאתי בסי' מ"ו בסמ"ע ס"ק ז' כתב דדוקא כשהן אין עצמן מכירין חתימת עדי השטר אלא שעדי חתימה מודים לפניהם שהיא חתימתם אבל כשהן עצמן מכירין החתימות הו"ל כאילו הן מעידין על מנה שבשטר והש"ך והט"ז השיגו עליו דכיון דלא היה אצל ההלואה אלא על חתימות ידן הן מעידין צריך ג' דאל"כ הו"ל כעד מפי עד ואני אמרתי ליישב ע"פ מ"ש התוס' בגיטין דף ס"ז בד"ה אמרו לסופר וז"ל ל"ד לעד מפי עד דה"מ כששמעו מפי עדים שפלוני לוה מפלוני מנה שלא נמסר העדות לאלו המעידים אבל כאן עיקר העדות לא נמסר אלא לאלו והראשונים הם שלוחי הבעל ע"כ ודבריהם סתומים וביאר ש"ב הגאון בעל נתיבות המשפט סי' כ"ח דכל שלא נגמר הדבר לא שייך עד מפי עד שאין מעידין בגמר הדבר ע"ש באורך והנה בענין קיום השטר ביאר בים התלמיד לדודי הגאון ז"ל בב"ק דף צ"ח דלא שייך לומר אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין כיון דכעת אינו מוציא מידו רק שלאחר זמן מוציא ע"פ שטר זה שפיר יכולין לקבל עדות שלא בפניו יע"ש וכ"כ התוס' בחולין דף צ"ו ד"ה פלניא ואני הארכתי בזה והבאתי דברי המהרי"ט ח"ב חלק אהע"ז סי' ט' דלכך אמרינן בשטר מיגו להוציא דכעת אינו מוציא ע"ש ולפ"ז שפיר לא מקרי כאן עד מפי עד כיון דעדיין אינו מוציא ועיין מפרשי הים דקי"ב ס"ק ג':