שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן מ״ב (ב׳)

ובזה נראה לפענ"ד מה דבעי עלה ב"מ דף קי"ב אי אומן קונה בשבח כלי והלואה הוא או אינו קונה ושכירות הוא והיינו דאם אומן קונה בשבח כלי הרי כל זמן שלא שלם לו הרי הפעולה של האומן כמ"ש הרא"ש בב"ק א"כ לא עבר על הפעולה ורק בשעה שנותן לו הפעולה אזי מחויב ליתן לו שכירות. וזה נראה לפענ"ד מה שהאריך בשו"ת מהר"ש הלוי בהא דאומן קונה בשבח כלי אם אינו אלא בשבחא הוא דקונה אבל לא בגוף הכלי או נימא דעל ידי השבח זוכה בגוף הכלי ובתה"ד סי' ש"ט מבואר דאומן אינו קונה אלא בשבח לא בגוף הכלי ועיין בקצה"ח סי' ש"ו ולפמ"ש מבואר דקונה בגוף הכלי דאל"ה הפעולה אינה שלו. ובזה מיושב מה שהקשה אותי מוה' שמואל הנ"ל דאמאי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא הא עובר הקב"ה בלא תלין. והראיתי לו שמבואר במדרש סדר ברכה שמרע"ה טען לפני השי"ת אתה אומר לי לא תעבור את הירדן הזה הרי אתה עושה תורתך פלסתר דכתיב ביומו תתן שכרו. ובאמת קשה על כל העולם. וראיתי בספרים שכתבו דע"י שליח אינו עובר והתורה קבלנו ע"י שליח אבל מרע"ה בעצמו בא בטענה כי אליו נתנה התורה לא ע"י שליח. אמנם לפמ"ש אתי שפיר דהרי מקרא מלא אם צדקת מה תתן לו א"כ לא שייך פעולת שכיר דהא לא עשה להשי"ת שום פעולה: