שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן מ״א (ג׳)

ובזה כתבתי בתשובה דלכך נקט לא ישא אדם מעוברת חבירו דהיינו מצד הנושא דאומרים לו למה לך לקלקל שדה חבירו ולכאורה הולד אין לו זכיה ולא משתעבד ליה ולא שייך זכיה להולד רק לאבי הילד שייך שהיא משיעבדת לו וממילא חל הזכייה להילד היולד וירושה ממילא קא אתיא ועיין בסי' ס"ו ולפ"ז זהו כשהוא ישראל שייך לומר שנשתעבדה לו אבל כשהוא נכרי ולא שייך זכיה וקנין בעכו"ם א"כ לא חל השעבוד כלל ושפיר מותרת להנשא ולא שייך הענין דמעוברת חבירו בנכרי ואף אם נימא דשייך חבירו גם לנכרי אבל הטעם דמעוברת חבירו לא שייך בזה. ובזה יש לומר דזה הטעם גם בזונה מישראל דלא שייך שעבוד בזונה דאינו מבורר למי נשתעבדה ובכה"ג לא שייך שעבוד וגם לא הכניסה עצמה להשתעבד לו ולפ"ז בנ"ד דהוא מנכרי וגם בכפר רובן נכרים ובכה"ג לא חיישינן ומה גם שיש חשש שילקח להיות עבודתו זר נכרי' בודאי ל"ח וגם בנכרי בודאי קריא מופקרת ובשלמא ישראל יש לומר דלא עשתה רק פ"א והישראל חזר בו אבל בנכרי' ודאי הפקירה עצמה אליו כמה פעמים והרי אמרו דקשה לפרוש הנבעלת מנכרי ובודאי מותרת. אמנם מה שחידש הגאון בנו"ב דאף אם הוא ספק מישראל או מהנכרי עכ"פ מידי ספק לא נפקא וספק דרבנן לקולא תמהני דהא הוא ספק סכנה ובודאי גם בדרבנן להחמיר ומה גם לפמ"ש הרמב"ן בשרשין דהא דספק דרבנן לקולא הוא כמו מחילה שמחלו חז"ל לבלי השוות איסורם לאיסור תורה וכאן לענין חשש סכנת פ"נ בודאי יכלו לגזור להאלים גזרתם וא"י למחול חשש ספק פ"נ של זה הילד וז"ב כשמש. שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר סי' ל"ב שדחה דברי הנו"ב הלז מטעם דאדרבא במעוברת מעכו"ם גרע שאין לו שום מרחם והולד כשר והנה לפמ"ש הדבר ברור דבנכרי לא שייך התקנה הלז כמ"ש ודו"ק: