תמול בלילה נשאלתי מהרב המאוה"ג וכו' מוה' איצק שור נ"י האבד"ק באקשעוויטץ שאירע שבתולה אחת מכפר הסמוך לשם נתעברה מעכו"ם אחד ויש לחוש שמא ירצה העכו"ם לקחת הולד לעבוד עבודה נכריה ורצה להשיאה לאיש בעודה מעוברת ושאל אותי בזה והנה דברי הנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' ל"ח שחידש דמעוברת חבירו לא שייך לגבי עכו"ם דאינו מקרי חבירו ולא היה בכלל הגזרה ובאמת שדבריו חלושים דל"מ לשיטת הרמב"ם דהטעם משום דחסה א"כ גם בזה שייך דחסה דהא הולד כשר וגם לשיטת התוס' והפוסקים כתב ר"ת דכל מה דהיה אסור לפי הס"ד משום דחסה גם אח"כ לפי המסקנא אסור וא"כ שוב שייך לאסור גם בזה ומ"ש הנוב"י דדחסה ל"ש וישב דברי הרמב"ם המעיין יראה שהוא דוחק גדול לא ניתן להאמר ולבנות ע"ז יסוד וגם תמוה הא האיסור הוא משום ובשדה יתומים אל תבא כמ"ש התוס' בסוטה דף כ"ז וא"כ גם בזה שייך משום יורד לאומנות חברו וכמ"ש הבית מאיר בצלעות הבית וגם מ"ש חבירו לא מקרי עכו"ם עיין מ"א סי' תק"א ומ"ש עליו בהגהותיו. אמנם אחר העיון נראה דהנה זה רבות בשנים הקשיתי היאך שייך חשש דחסה והא אינו מצוה על העוברין וא"כ גם כשיהרגו הוא פטור מכ"ש לחוש לזה ודאי אין חשש בזה. אך נראה דכל הטעם דאינו מצוה על העוברין כתב המזרחי פ' משפטים דלא שייך חזקת חיים טרם שיוצא לאויר העולם ולפ"ז כיון שבאמת עפ"י רוב יחיה ויצא לאויר העולם וא"כ שפיר תקנו דאף דאם אירע שהרג העובר פטור דמי יודע אם היה חי אבל לעשות תקנה כוללת והרוב מעיד שחיה יחיה שוב עושין תקנה דעפ"י הרוב יבא לכלל חיים וז"ב כשמש. ובזה אני אומר דבר נחמד ליישב שיטת הרמב"ם דהטעם משום דחסה והקשו כלם הא נדחה הטעם הלז ולפמ"ש הא המסקנא הוא דסתם מעוברת למניקה קיימא וא"כ זה ג"כ משום רוב דודאי יחיה ותצטרך להניקו וכיון שכן שוב חשש דחסה במקומו גם כן וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן מ״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
