שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן מ׳ (ה׳)

והנה צריך לברר מה שהביא הש"ש שם ראיות דע"א נאמן נגד הספק ברה"י מהא דאמרו ריש חולין ואלא על טמא במוקדשין בברי לי סגי והרי התוס' שם כתבו דמיירי בבמה דבעזרה הו"ל ספק טומאה ברה"ר ע"ש וא"כ קשה איך סגי בברי שלו והא הו"ל ספק טומאה ברה"י וע"כ דנאמן נגד ספק ברה"י ולפענ"ד נראה דאין ראיה משם דלפמ"ש הרשב"א בקידושין פ' האומר ובמהרש"א ביבמות דף פ"ח והפ"י בכתובות דף כ"ב דאדם לגבי עצמו נאמן אף נגד חזקה א"כ שם דטוען בעצמו נאמן על שלו. ובלא"ה נראה לפענ"ד דכל שאומר ברי מה"ת להחזיק איסור ולומר שהיה כאן ענין טומאה דבשלמא כל שיש לפנינו ספק טומאה שייך לומר דספק הוה כודאי אבל כל שאומר ברי לי שלא נגע אין כאן ספק כלל ושאני עד אחד דכל שיש לפנינו ספק שוב אין ע"א נאמן להוציא מידי ודאי אבל כאן אין הספק כלל בעולם דהוא טוען ברי לי שלא התחיל כלל טומאה וזה עדיף מספק ביאה דר"א מטהר וכאן אף לרבנן טהור דאין התחלה לאיסור כלל. ומה שהביא מעד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא דמבואר פ"ה מטהרות דטמא ושם מיירי שנתהוה ספק טומאה מקודם דאל"כ אמאי נאמן כל דאתחזיק היתירא וא"כ טעמא דאמר העד השני נטמא אבל אם לא היה השני היה הע"א נאמן ע"ש. ולפענ"ד אינו מוכרע דבאמת מיירי שלא נתהווה טומאה מקודם רק שע"י עדותן נעשה ספק. וא"ל דא"כ היאך ע"א נאמן להוציא מחזקה ל"ק דאין אנו מאמינים לו רק שנעשה ספק עי"ז והו"ל ספק טומאה ברה"י וטמא כנלפענ"ד. והנה אם נימא דע"א נאמן נגד ספק טומאה יש ליישב בזה קושית התוס' ריש פרק שני נזירים דל"מ בספק טומאה ברה"ר א"א לומר דיהיו שניהם טמאים דהא עד א' אומר דאחד בודאי טהור וברה"י א"א לומר דשניהם טמאים דהא מעיד דאחד טהור ודו"ק. והנה במ"ש למעלה לענין חזקת הגוף שלא ילדה ואני כתבתי דלא שייך חזקה כזו ומצאתי ברמב"ן במלחמות ר"פ האשה שנתארמלה שכתב כעין זה דלא שייך חזקת הגוף לענין אם אלמנה נשאת או בתולה דכל בתולה עומדת להיות נשואה יעו"ש ובפנ"י חולק ע"ז וכבר כתבתי בזה בחידושי למס' כתובות שכתבתי קצת חידושים ועכ"פ גם בזה לא שייך חזקת הגוף וכמ"ש ודו"ק: