שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן מ׳ (ב׳)

הגיעני מכתבו מגלה עפ"ה והנה אף כי אני עמוס הטרדות בכ"ז מפני העגונה ושקדו חכמים על תקנת עגונות ע"כ אמרתי לכתוב בקצרה במה שאשה בשמה ריינע מק"ק ברעזאן נסע בעלה זה כמה והיה מלמד בכפר הארמיזע סמוך לק"ק דילהאר במדינות מאלדווע ושמו זלמן ובא עדות משם שנטבע בנהר פריט והנה הראשון היה תלמידו של ר' זלמן שהעיד בזה"ל שהאיש זלמן שהיה מלמד שלו הלך לנהר פריט עם עוד אחד מהבחורים ונטבעו שניהם והגיד שמו ושם אביו והוא כהן והוא מבראד ויש לו אשה בברעזאן ואח בגלאטץ. והנה מעלתו העיר דלא העיד ששהה עד שתצא נפשו בזה אפילו אם נשאת תצא ויפה כתב בזה. והנה מ"ש בדברי הריב"ש שכתב דיש שתי חזקות חזקת חי וחזקת א"א ועדיף מרובא וע"ז הקשה מעירובין מהא דאמרו שם דף ל"ו הכא תרי חזקות והרי שם ר"מ מטהר ברה"ר דוקא כמבואר בתוספתא והרי רובא מועיל אף ברה"י לפענ"ד לא קשה דברה"י הוה כודאי ולכך ל"מ ב' חזקות דסוף סוף הוה רק ספק אבל ודאי לא הוה אבל רוב מועיל. והטעם נראה דאף דרוב ג"כ לא הוה רק ספק ביארתי בתשובה דכל דיש רוב נגדו עכ"פ ודאי לא הוה וכעין מ"ש התוס' בריש פרק שני נזירים אבל חזקה אינו ענין ברור ורק דרגלים לדבר וכמ"ש הרמב"ם בנזיר שהענין יצא לדבר שאין לו תכלית ע"ש א"כ אינו ודאי וז"ב ופשוט והפ"י לא הביא מזה רק דשתי חזקות הן יותר מרוב אבל לא שיועיל ברה"י ודו"ק. ומה שהקשה מיבמות דף ק"ט דמוקי המשנה כר"מ והרי שם יש שני חזקות חזקת היתר ליבם וחזקת הגוף של הצרה דלא ילדה הצרה ואפ"ה רוב נשים מתעברות דוחה החזקות והחמיר בקושיא זו. לא ידעתי מהו שח דחזקת הגוף של הצרה לא הוה חזקה כלל והרי החזקה עשוייה להשתנות דכל שיש לה בעל הרוב נשים מתעברות ויולדות ומה חזקת הגוף יש כאן וכל אשה כשתנשא יש לה רוב שמתעברות ומולידות ואתרע לה חזקת הגוף. גם לא ידעתי מה שייך כאן חזקת הגוף ומה גריעותא בגוף זה שלא תלד. והנה מעלתו מביא דברי המהרי"ט בראשונות סי' מ"ח ובשניות סי' ל"א שכתב דמה שכתב בשו"ת המיוחסות ובריב"ש סי' שע"ט דאף דבמים שאין להם סוף אם ניסת לא תצא אבל זה דוקא אם מעיד שטבע ושהה עד שתצא נפשו אבל באינו מעיד כן אף אם נשאת תצא וזה הוה בספינה שנשברה והנך שלשה של ר"א בן פרטא וע"ז כתב המהרי"ט דא"צ שיעיד המעיד בפירוש כן ומסתמא כשמעיד הוא בודאי שהה עד שתצא נפשו והביא ראיה מהך דאמר מאן איכא בי חסא שכיב חסא והוא לא הזכיר רק דטבע בלבד. והנה ראייתו נכונה ואני מוסיף דאם היה צריך שיעיד ששהה עד שתצא נפשו שוב לא היה גוי נאמן בזה דלא מקרי מסיח לפי תומו וכעין שכתב מהר"נ איברא לענין אם הגוי מסל"ת שהכירו בטביעת עין דזה לא חשיב מסל"ת כיון שהיה מדקדק בט"ע ע"ש ובח"מ ס"נ בהג"ה ובב"ש ומכ"ש כאן דצריך לדקדק ולשהות עד שתצא נפשו. ועוד אני תמה דהרי ביבמות דף כ"א אמרו מעשה בספינה שנשברה ואמרו דהוה מים שאין להם סוף ואם איתא היה להם לאשמועינן דזה עוד גרע ואף אם נשאת תצא וע"כ דגם זה דינו כמים שאל"ס ואם נשאת לא תצא מיהו בזה באמת צ"ע דספינה שנשברה ודאי מהראוי שיהיה צריך לראות עד שתצא נפשו וצ"ע בזה ועכ"פ נראה לי ברור דאף אם נימא דלא כהמהרי"ט מכל מקום בכה"ג ודאי אינו רק חשש דרבנן ובודאי מה"ת יצאת מחזקת אשת איש. ומה שרצה לחדש דבע"א אינו מעיד רק שנטבע ובזה אינו מוציא עדן מחזקת אשת איש דהרי יש לומר דגלי השפילוהו וא"כ אינו מוציא עוד מחזקה ונאמן ע"א בודאי ואם נמצא אח"כ אחד ולשיטת המבי"ט אמרינן היינו הך שנאבד היינו הך שנמצא וא"כ ממילא נאמן עד אחד דבעת שהעיד שנטבע עוד לא הוציא מחזקה והוה רוב שכבר הוחזק לפענ"ד בכה"ג ודאי ל"מ עפ"י דברת הט"ז שחידש דלכך חיישינן שמא שקרו משום דדיבורא מקרי ואמרו מעשה לא עבדי. ולפמ"ש התוס' בדיבור דאתי לידי מעשה לא מקרי דיבור גרידא. ולפ"ז כל דסמכינן ע"י דיוקא דילה לא הוה רק דיבור גרידא. ולפ"ז כאן דבעת שהעיד לא היה רק דיבור בעלמא דלא העיד רק שנטבע א"כ אדרבא בכה"ג ודאי לא מהימן עד אחד וז"ב כשמש והרבה הארכתי בדברי הט"ז הנ"ל ואכ"מ וע"כ יש לצדד להיתר כמ"ש מעלתו ואף ששאר העדים לא העידו על שמו ושם אביו מכל מקום כיון שהעידו על אותו איש שהי' מלמד בכפר הנ"ל ואם יתברר שם שלא היה רק אותו האיש שמכירין אותו בשמו ושם אביו ושם עירו פשיטא שעליו מעידין וא"כ יש לצרף סימנים בגופו וסימנים בכליו כמ"ש מעלתו ואני מוסיף דבגביית העדות העיד הבחור אברהם יוסף התלמוד הנ"ל שהמלמד הלך עם עוד בחור אחד משם ונטבעו שניהם ובכל הגב"ע לא מוזכר מהבחור לפי שלטנין ההיתר אין נ"מ מזה וא"כ עכ"פ זה נתברר שבחור אחר לא היה רק זה שהלך עם המלמד הנ"ל וע"ז בודאי נאמן הבחור הנ"ל וא"כ אותו אנו מבקשים שעכ"פ נתברר שעל אותו המלמד אנו דנין וז"ב ודו"ק: