שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ד׳ (ז׳)

ובזה מיושב כל קושיות אא"ז הח"ץ ז"ל על הרש"ל דמה שיאטי' דממון כאן הא החיוב בא לפי הגלגולת דכלם חייבים להציל חבריהם ע"ש ולפמ"ש א"ש דניהו דהם חייבים להציל לא בשביל זה נתחייבו רק דכיון דניצלו בנפשותם ע"י שלא עמדו נגדם א"כ כלם נתחייבו בזה ונהנו ולכך משתלמין לפי הממון וז"ב מאד מאד ומ"ש אא"ז הח"ץ והמלך לוקח של אדם בשביל חברו לא משמע כן מהך דבר מתא אבר מתא ומכמה מקומות ועיין בב"ח בחו"מ סי' ער"ב סט"ו ובשו"ת ב"ח סי' קנ"ג ודו"ק ועיין בב"י שם שכתב דהך דבא עלי' גייס הוא בבא על ממון וכבר קדמו התוס' בב"ב הנ"ל ד"ה לפי והנה במ"ש למעלה דר"מ ס"ל דבגזל יהרג ואל יעבור קשה לי בהא דאמרו בב"מ דף ס"א דלא לכתוב גזל ותיתי מריבית ואונאה ומסיק דאצטריך לכובש שכר שכיר וקשה לר"מ הא אצטריך שיהי' נהרג ואל יעבור ולא אתי מרבית דבזה פשיטא דיעבור ואל יהרג ומשום פיקוח נפש שרי ללות בריבית כמ"ש התוספות בע"ז כ"ו ובב"י יו"ד סי' ק"ס ומיהו אין קושיא דרבא קאי אליבא דאמת דגם בגזל יעבור ואל יהרג והנה בטעמו של ר"מ נראה לפע"ד עפ"י מה שמצאתי דבר נפלא בשיטה מקובצת בב"ק בדף פ' (הובא לעיל) במעשה דחסיד שכתבו ז"ל מהך עובדא דחסיד אחד שמעינן דאע"פ שבמקום פיקוח נפש הותרו כל האיסורין להתרפאות בהן דבר שנאסר מכח תקנה ומחשש פסידת אחרים ראוי להחמיר בו ביותר ע"ש ולפ"ז נראה לפע"ד דהא כל הטעם דבשאר איסורים יעבור ואל יהרג הוא משום פקוח נפש דיקר בעיני ד' המות וחס על נפשות בית ישראל ואמר דיעבור על תורתו ולא יהרג ולפ"ז בגזל במפסיד לאחרים א"כ לא שייך פיקוח נפש דאסור להציל עצמו בממון אחרים ולכך ס"ל לר"מ דיהרג ואל יעבור ובתשובה אחת כתבתי בזה טעמו של רבנן ואיני זוכר כעת מקומו. ובזה נראה לפע"ד לתת טעם מה דבשלש אלו ע"ז ג"ע וש"ד קי"ל דיהרג ואל יעבור והנה בע"ז הדבר פשוט שכיון שכל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כלה וא"כ לא שייך שחס על נפש ישראל ומחויב להיות נהרג אבל ג"ע וש"ד קשה מ"ט והנה ש"ד לפמ"ש הדבר נכון כדאמרו מה חזית דדמא דידך סומק טפי והיינו כל שמפסיד לאחרים לא שייך פיקוח נפש ומכ"ש כשהורג לאחרים ול"ד לגזל דבידו להחזיר אח"כ משא"כ נפש דאין ניתן להשבה ולכך יהרג ואל יעבור אבל עריות לא נודע ולפמ"ש א"ש דכל דמפסיד לאחרים שהבנים ממזרים והפגם לעולם שאין לו תקנה אמרה תורה שיהרג ואל יעבור וזה לדעתי מה שאמרו דמקיש נערה המאורסה לרוצח והיינו כמו דברוצח הוא מצד הסברא דלא שייך בזה פיקוח נפש דהא מפסיד לאחרים נפשם וכמו כן בנערה המאורסה כל דמפסיד לאחרים דבר שהוא מעוות אשר לא יוכל לתקון יהרג ואל יעבור וז"ב ובזה מיושב היטב קושיא חמורה שהקשה ש"ב הגאון בעל כסא דהרסנא סי' ש"א בהא דרצו למילף ריש יבמות דעשה דיבום דחי ל"ת דאשת אח וקאמר שם דנילף משבת וע"ש וע"ז הקשה דאכתי אמאי לא פריך דשאני יבום דחמור דהוא ג"ע דיהרוג ואל יעבור משא"כ בכל איסורין וע"ש שנדחק ולפמ"ש א"ש דכאן לא שייך זאת דכל הטעם הוא שמפסיד לאחרים ולפ"ז כל שהעשה דוחה ל"ת ואין בו הפסד שוב לא שייך יהרוג ואל יעבור. ובזה נראה לפע"ד לישב ע"ד הפלפול קושית התוס' ביבמות דף ט' דאמאי פשוט להש"ס דלר"ע דס"ל דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין אין עשה דיבום דוחה ולמה לא יבא עשה וידחה ל"ת ולפמ"ש א"ש דכל שיהי' הולד ממזר לא שייך דהעשה דוחה ובכה"ג ג"ע שאני שמפסיד לאחרים ודוקא לדידן דאינו ממזר הוא דעשה דוחה משא"כ בזה דאם תתעבר מביאה ראשונה יהי' ממזר ויש להאריך בזה. ובזה יש לישב הא דיליף בכל עריות מנערה המאורסה דיהרג ואל יעבור וצ"ל דהוקשו כל עריות זה לזה ולמה לא ביאר הש"ס זאת ולפמ"ש א"ש דבכל עריות איכא הפסד ועיין תוס' סנהדרין ע"ג ד"ה ח"כ ובכסא שם ודו"ק היטב כי הוא ענין חדש והנה במ"ש למעלה הלא מראש בסוגיא דשבת דף כ"ט ק"ל כעת דאמאי לא מוקי שהי' חולה מבע"י חולי שיש בו סכנה ואח"כ נתרפא לגמרי או שאין בו סכנה עכ"פ ומ"מ פטור דלפמ"ש התוס' בחולין דף ע"ו ע"ב דכל שהי' חולה מבע"י רגילות שיחזור לחליו א"כ שוב יקשה דנימא הואיל וחזי לחולה וכמ"ש התוס' פסחים דף מ"ו וא"ל דחולה ל"ש דהא שכיח שיחזור לחליו ומ"מ אסור מדרבנן דהואיל גופא אסור מדרבנן כמ"ש הר"ן הובא ביתה יוסף סי' תקי"ב ע"ש והיא קושיא גדולה לפע"ד והנה מצאתי בחינוך פ' עקב מצוה תכ"ט שכתב גבי משמשי ע"ז שמה שנכלל במצוה זו שלא ידביק האדם אל ממונו שחננו האל בצדק ממון אחר שהוא של גזל או חמס או רבית או מכל דבר מכוער שגם זה הוא בכלל משמשי ע"ז שיצה"ר חומד אותו ומביאו אל הבית והיצר הרע נקרא ע"ז וכו' ובממונות כאלו ובע"ז על כלן נאמר והיית חרם כמוהו שכל הנדבק עמו הוא חרם שאין ברכת האל מצויה בו והיא כלה יאבד ע"ש והוא דבר חדש ועכ"פ יש לר"מ סמך דחשיב גזל ג"כ בכל הני דיהרג ואל יעבור לפי שהוא בכלל משמשי ע"ז: